ר' צניעות
כשאלי באה הגברת תאווה אני לא רוצה לנעוץ שום צפורניים ושום דבר בקרקע, אני רוצה להשתמש איתה עד מוות, ולעזאזל עם כל העיצות, אני צריך עכשיו תאווה, למה שאלחם בכזה דבר כיפי?

מוישלה, מצטרף לדבריך. בזעקה.

אני רק אשתף אתכם במה שעובר עלי כיום,
אני אלרגי למושג חטא בתקופה הזאת. אולי אני רשע גמור בגלל זה. אבל אני בטוח שה' רוצה שאהיה נקי, ורק כך אהיה נקי.
אם אני מתחיל לחשוב על החטאים, אני נופל. מנסיון.
בהחלמה

לכל החברים היקרים שהגיבו לדברי החבר המכונה בסבבה "סבבה"

כמעט כולם פה הזדעקו על דבריו בהקשר של חטא.

אני לא רוצה להזדקק לשאלה זו ושכמותיה. אבל יש פה פספוס של עיקר דברי החבר "סבבה",
סבבה דיבר על נקודה אחת, לטענתו אני צריך לדעת את חומרת העניין, של שימוש בתאוה, ולא משנה אם חומרת העניין היא החטא או חומרת העניין הוא ההיזק הנפשי שאני גורם וממיט על עצמי כשאני משתמש.

ואדרבא, חמירא סכנתא מאיסורא.

[ אני באופן אישי לא חושב שיש בכך תועלת גם מההיבט הזה, אבל לא על זה באו דברי כאן.]

למה יש לי רושם שהמילה "חטא" מזעיקה סירנות של פחד מאשמה?

חברים כשאני לא אפחד מלשמוע ממישהו שיאמר לי שאני חוטא, אדע שבאמת הפנמתי את העובדה שאני חולה, או יותר נכון כפי שביל כינה אותי בספרו הגדול " משוגע"[ בהקשר של תאוה כמובן]