שבוע טוב חברים יקרים!
אני אסיר תודה לאלוקים שהייתי במפגש היום ומאוד נהניתי, לחוש את החיבור והרגשת החברותא זהו דבר שממש לא מובן מאליו.
בנוסף, אני גם מודה לאלוקים על פעולות של הימנעות מתאווה היום שחיברו אותי, חסד גדול של אלוקים.
רציתי גם לשתף אתכם בעוד דבר קטן.
אחד מפגמי האופי המרכזיים שלי היא תלות. כאשר מתחיל להיווצר קשר עמוק עם אנשים אני נהפך להיות תלותי בצורה חולנית-הרצון להיות בקרבתם ולדבר איתם כל יום, ואם אפשר אז גם כמה פעמים ביום, הוא פשוט חולה מאוד.
זה מה שקורה לי בקשר הנוכחי שבו אני חווה תלות-המחשבה על אדם שוב ושוב, מה הוא אומר ועושה, מה הוא חושב, מעניין מה היה עושה עכשיו.
בכל פעם שנוצר אצלי קשר כזה, ואני חש שבהחלמה אלו קשרים שמתחילים מאוד טוב-קשר של פתיחות וחיבור.
ואז...ואז נכנסת התלות הידועה לשמצה אצלי, וכשהיא נכנסת אני נאלץ להתרחק מאותו אדם.
בכנות, אני חש כרגע שאיני יכול ליצור קשרים עמוקים עם בני אדם, שהרי בכל קשר כזה תעלה מתוכי התלות ותהרוס הכל.
מי יודע, אולי הקשרים שלי עם בני אדם צריכים להיות מאוד ענייניים וקונקרטיים, מבלי להיכנס לעומק של קשרים כאלה,והיכן שיש תלות פשוט להתרחק מאותם אנשים, כי הרי משהו אצלי מאוד מעוות ועקום בכל הקשור לקשרים עם בני אדםץ
ה', אני כותב את הדברים הללו כיוון שכמו שסבלתי מאוד וכשאמרתי אני חסר אונים אני לא יכול אנא עזור לי ואכן עשית בשבילי את מה שאני לא מסוגל לעשות בשביל עצמי. כך עם התלות אני סובל מאוד ואומר לך-אבא אוהב, אני סובל שם, אני חסר אונים לחלוטין מול התלות, אנא עזור לי, מבקש ממך שתיתן לי את ההכוונה לדעת מה הדבר הנכון ומה רצונך ממני שם.
ברור לי שאם אשב בחיבוק ידיים ורק אבכה אשאר תקוע באותו המקום, אלא אני צריך לעשות את מה שביכולתי, ואת התוצאות להשאיר לך אלוקים.
ולסיום מבקש לזכור-התאווה לא תפתור לי את נושא התלות ואם אשתמש היום לא אקבל הקלה מהתלות, אלא רק הסוואה זמנית של הפגם בדבר שהכי סבלתי ממנו בעבר ואיני רוצה לסבול ממנו היום, רק להיום-התאווה!
תודה ושבוע טוב.
בחסד