אז מה זה אומר להתאוות כמו ג'נטלמן? הביטוי הזה "הושאל" מהאכוהוליסטים שהבינו שהם לעולם לא יוכלו לשתות כמו ג'נטלמן, כיון שהכוסית הראשונה בהכרח תביא אותם לבולמוס שתיה והם לעולם לא יחזרו להיות אנשים רגילים שיכולים לשתות אם הם רוצים ולהימנע מהשתיה אם הם רוצים בכך.

תכל'ס, לא ממש הבנתי את הקטע איך זה מסתדר אצלנו המכורים למין ולתאווה. אצלי תאווה היתה תמיד משהו נוראי שמתחבר עם נפילה מיידית, ולא הבנתי איך אפשר להתאוות כמו ג'נטלמן ומה בדיוק החידוש בכך שלעולם לא אוכל להתאוות כמו ג'נטלמן. אני חושב שההבדל העקרוני נעוץ בשינוי בין האלכוהוליסט (וכן המכור לתאווה הרגיל) לביני שגדלתי בעולם בו התאווה היא דבר אסור. האלכוהוליסט התחיל את דרכו בשתיה חברתית ומהנה ובעצם היה רוצה תמיד לחזור למצב הזה בדיוק, אלא שמשהו השתבש בדרך וכעת הוא כבר לא יכול לגעת באלכוהול בכלל, ואילו אצלי כל תאווה היתה תמיד מתקשרת לאיסור כך שבעצם לא רציתי אותה אף פעם, ותמיד רציתי להיפטר ממנה לגמרי.

או כך לפחות חשבתי. כי במציאות אני מאוד רוצה להתאוות כמו ג'נטלמן ולא משנה כעת מה החינוך שלי ומה השקפת העולם עליה גדלתי לגבי תאווה. כן, אני מבין שהנפילות עצמן הן דבר כואב ומבאס רצח ולכן אני מוכן לוותר עליהן, אבל מה לגבי קצת תאווה, מה שנקרא בלשון העם "לשטוף את העיניים"? לזה אני מתגעגע, אוהו כמה שאני מתגעגע. אני הולך ברחוב ובזוית העין אני תופס מושא תאווה, וכל מה שאני רוצה זה להעיף מבט שני ו"ללגום" את המראה הזה לתוכי. אני לא רוצה ליפול, בודאי שלא, אבל רק להינות מהמראה ולהמשיך בשגרת חיי בהחלמה.

אבל אני לא יכול, כי אני לעולם לא אוכל להתאוות כמו ג'נטלמן. המבט השני הזה יוביל בהכרח למבט שלישי ולמבטים נוספים על מושאי תאווה, ומה שהתחיל כלגימה ראשונה יביא לנפילה והתרסקות טוטאלית. לא לחינם אני נקרא "שיכור מין", כי אני בדיוק כמו השיכור (למעט העובדה שאני לא צריך להיכנס לחנות משקאות כדי לקנות בקבוק, יש לי תמיד בתוך הראש שלי אחד כזה ואני רק צריך להחליט ומיד אני מתחיל להשתכר).

כן, למרות שבמבט ראשון אני כביכול לא רוצה תאווה בכלל, אבל כאשר אני פורט את הדברים לפרטים די ברור שהתאווה שאני לא רוצה היא הנפילה, אבל תאווה נטו שמסתכמת בזכרונות, פנטזיות או מראות ברחוב - זה בוודאי שאני מעוניין להמשיך לצרוך. לא רק שאני מעוניין להמשיך להתאוות אלא שהחיים נראים לי אפורים ומשעממים בלי תאווה. האם באמת נגזר עליי לחיות כל חיי בלי להינות ממראה של אישה ברחוב, בלי להתענג על איזו פנטזיה עסיסית? ובכן, התשובה היא כן. אם חפץ חיים אני, עליי לוותר לחלוטין על כל תאווה באשר היא, כיון שכל תאווה תוביל בהכרח לריסוק עצמי - ואני לא רוצה למות.

נראה לי שההבדל הוא בגישה והבנה של המושג תאווה. תמיד חשבתי שתאווה הכוונה פורנוגרפיה, אוננות ומשם צפונה, אבל מה שנמצא מתחת לגבול הזה היה נראה לי בסדר גמור עבורי. סתם תמונות באתר חדשות לא היו בעיה, ובודאי שהסתכלות על נשים צנועות לא היה בגדר של תאווה. אבל זאת טעות קריטית עבורי, כי אם אני מסתכל ו"לוגם" את התאווה שבמראה, אין שום הבדל אם זה באתר פורנו, בפנטזיה, בכניסה לגן של הילדים שלי או בכל מקום אחר.

לא לחינם נפתח הספר הלבן (ספר הבסיס לתכנית 12 הצעדים לגמילה מהתמכרות למין) בכך שלעולם לא נוכל לחזור ולהתאוות כמו ג'נטלמנים, כי אם אנסה את זה - אגמור בהתרסקות גדולה מבעבר.

מתוסבך עליך זלמן!!!
הלוואי והדברים היו מסודרים בתוכי כמו אצלך.
אצלך כאילו כל פגם באופי ישר מקבל הסבר ל-מה הוא שייך ואיך הוא הגיע לכאן ואיך הוא קשור לתאווה... הכל מקוטלג ואסוציאטיבי אצלך..
ואצלי?בלגן אחד גדול... מודע לפגמי האופי הענקיים שיש לי.. אבל.. לא מוצא את הקשר בניהם לבין התאווה..

על כל פנים.
פוסט מקסים.

סוד! אני ממש כועס עליך ועל החברים שלך!
עד שבאתם לחיי יכולתי ללגום כמו ג'נטלמן. להנות מחיים צבעוניים. תאווה בשפע בבית...
אמנם היו נפילות, אכזבות, יאושים, דכאונות, חמלה עצמית, ועצבים.
אבל אז הרי הכחשתי, עשיתי תשובה, התחלתי מחדש, שכחתי מהעבר, והכל הסתדר! כמעט הכל...
באשמתכם, נהייתי יותר מודע, מפוכח, כנה, רגיש, כואב, זוכר, נוכח.
אינני יודע אם אוכל אי פעם לסלוח ולמחול על זה שלקחתם לי את הלגימה של הג'נטלמן.
אלא אם כן, צריך להאמין שהכל מאבא אוהב. גם המחלה... גם ההחלמה...

תודה סוד.

תודה ג'נטלמן... ולהושיעה,  אף אחד לא 'לקח' לך את הלגימה, אולי לקחו לך את המחשבה שאתה יכול ללגום, ניפצו לך את היכולת להכחיש...

הושיעא היקר,

אצטרף לדברי סוד, או במילים אחרות: השתי... לך בבירה.

זה לאחר שהשת.. לשניכם בבירה , מה שנשאר לכם זה .... לאחרים
  תאמת , השת... גם לי בבירה
אבל לא נורא אלמד לחיות עם זה, יותר נכון בלי זה

זה היה אחד הפוסטים!!!!
"השתי** לי בבירה!"

סוד ידידי
בתחילה רציתי לכתוב לך תגובה תומכת, להוסיף נופך, להיראות מחלים, בקיצור אחד מפגמי האופי שלי הוא, הרצון להיות עם הווינר.
אכתוב לך בדיוק מה שאני באמת חושב.
נראה לי שמבט אחד או שניים לא יהרוג אותי, הראייה שהיו לי המון מבטים שניים, ולא נפלתי, עד שהבנתי שאתה לא דן בנפילה בהגדרותsa
או שמור עיניך.
אתה מדבר על חיים רוחניים, ואצלי בתור מכור לתאווה כל היתאוות מכל סוג שהיא, מוציאה את החיים שלי מהכיוון הרוחני, ובסוף גם הנפילה תגיע, כפי שאני רואה במתקפה שאני חווה עכשיו, כי הדרך היחידה שלי להישאר נקי, היא רק על ידי חיים רוחניים.
תודה סוד

אם אתה חושב שמבט אחד או שניים לא יהרגו אותך - אתה מוזמן לנסות. לא נראה לי שיש צורך בנסיון הזה כי כפי שאתה כותב בעצמך, התוצאות מגיעות במוקדם או במאוחר (אצלי זה תמיד במוקדם).

תודה סוד. חד ונוקב כרגיל. הלוואי שאזכור את זה בפעם הבאה שאלך ברחוב.

מתומבל היקר,

הדברים שאתה כותב לא עומדים במבחן המציאות. האלכוהוליסטים גילו שהלגימה הראשונה תהרוג אותם ואנחנו גילינו את אותו דבר.

(זה כמובן מדבר על "לגימת" התאווה אל תוכנו, ולא על מראות שראינו בלי רצון להתאוות).

אין לי מה להוסיף.
אני מצהיר קבל עם ועולם, שבאמת הפנימית שלי, אם הייתה לי האפשרות לוותר סופית על התאווה הייתי עושה את זה בשמחה.
אני לא יודע מה זה עושה לאנשים אחרים, אבל כשאני מתחיל עם התאווה, ואפילו רק עם מבט שני פצפון, אני מוצא את עצמי מהר מאוד עמוק עמוק בתוך הביוב. עם הטוקסידו והצילינדר. לא נעים. ולא מומלץ.

יעקב היקר,

ברשותך אעתיק כאן קטע מהספר הגדול (תחילת הפרק "החזון בעבורך" עמ' 123):

מידי פעם אומר מכור כבד בהיותו מפוכח ברגע מסויים, "זה כלל לא חסר לי. אני מרגיש יותר טוב, עובד יותר טוב, מבל יותר טוב". בתור מכורים בעייתיים לשעבר, אנו מחייכים למשמע פרץ תשובה זה. אנו יודעים שחברנו הוא כאותו ילד השורק לעצמו בחשיכה כדי לשמור על רוחו הטובה. הוא משטה בעצמו. בתוך תוכו הוא יקריב כל דבר על מנת לשתות חצי תריסר כוסיות ולהסתפק בזה (תחליף בעצמך למה שנראה לך). עתה הוא ינסה את המשחק הישן שוב, משום שהוא אינו מאושר בפכחותו. הוא אינו יכול לתאר לעצמו חיים ללא תאווה.

סוד היקר

לא הבנתי בדיוק מה אני אמור להוציא מהקטע הזה (נהייתי קצת קשה הבנה ביומיים האחרונים, אולי הדופמין גלש קצת על הקטע של ההבנה במוח?)
אולי בשביל הקטע הזה?

הרעיון הוא שכאשר אני לא עובד את הצעדים בפועל, אני לא באמת מוכן לוותר על התאווה. בהתחלה (אחרי נפילה) אני מצהיר שאני מוכן לוותר על זה מכל וכל (בדיוק כפי שעשיתי לפני שהגעתי לתכנית), אבל כאשר עובר הזמן ואני לא באמת מאושר (כי אני חייב תאווה באופן כפייתי), אנסה שוב את המשחק הישן שאומר: להתאוות כמו ג'נטלמן. שוב אנסה לשתות רק מעט תאווה (מבטים שניים וכן הלאה) אבל מתוך שכנוע שהפעם זה לא יהרוג אותי ואצליח גם להתאוות וגם להישאר נקי.

הספר הגדול אומר שאין דבר כזה. אם אני רוצה להיות נקי וגם מאושר בפכחותי (כך שאוכל להתמיד) אני חייב לעבוד את הצעדים.