אני לא אוהב ששמים עגילים לתינוקת שזה לא מכבר בקעה מהביצה.
זה לא יפה בעיני ולכן התנגדתי בתוקף לכך במשך מספר שנים.

אתמול אשתי היתה בקניות בעיר ובכל מיני סידורים ונפגשנו רק בערב.
היא שואלת אותי אם אני רואה משהו חדש אצל בתנו התינוקת.
אני שואל: "אולי הנעליים?" "אולי החולצה?"
והיא עונה לי "אולי, אבל יש עוד משהו" ומכוונת בכך לכיוון האוזניים.
ראיתי את העגילים היפות באוזני בתי וחטפתי הלם.

רק לפני כשנה דבר כזה היה כפתיחת מלחמת עולם שלישית.
במקום לתת למחשבות ההרסניות שלי לרוץ  - הפסקתי לחשוב והרפיתי.

אח"כ שמעתי את אשתי אומרת שכבר כולם ברחוב חשבו שהבת שלנו היא "בן" למרות הבגדים והאביזרים הורודים והאדומים שאשתי הלבישה אותה.
ואז אמרתי לעצמי:
רגע !!! אשתי לא ניסתה להרגיזני, היא פשוט אגואיסטית שרצתה שיפסיקו לחשוב שהבת שלנו היא "בן".

חייכתי לאשתי ואמרתי לה שהעגילים מאוד יפים.
בכלל לא התייחסתי למה שאני חושב על עגילים לתינוקות.
זה בכלל לא רלוונטי.

הכי חשוב שההגנות הורדו, אזעקת המלחמה פסקה וכולם יצאו מחדר המיגון.
נשארתי בחיים !!!

נכון שאני חושב שלא שמים עגילים לתינוקת בת יומה ואני עדיין חושב כך ועומד איתן בדעתי.
אם אשתי היתה שואלת אותי - הייתי בתוקף אומר לה שלא תעשה עגילים.

אני רוצה לעמוד על דעתי, אך יותר מכל אני רוצה להשאר בחיים ולא סתם בחיים, אלא במפוכחות ובשפיות.
בחרתי לחיות !!!

ביג לייק -שמואל

זה מדהים איך שהתכנית הזו מחזירה אותנו לשפיות בכל פעם מחדש..
ובכל זאת, אם יורשה לי להוסיף משפט שאותו הספונסר שלי מרבה להזכיר לי במקרים כאלה:
אם אבאל'ה סיבב שכך יקרה, כנראה שזה הדבר הכי טוב בעולם שיכל להיות לילדתך החמודה, וכל דבר אחר שהיה קורה לה היה מזיק, כי אבא שלנו, הוא רק טוב, בעצם, אך ורק טוב.
תודה שמואל שהזכרת לי.

מאוד אהבתי את הפוסט שלך
וכל הכבוד לך  על הגבורה
למרות שאני אישית חושב שעדיף לשים עגילים מוקדם (גם ברית עושים בגיל 8 ימים) אבל אין זה הנושא כאן

לצערי מצבי הוא כזה שאני לא מצליח לראות את הטוב בתגובה שלך.
כזה אני. חולה ופגום.
אנא ה' הושיעה נא.

תודה על התגובות.

ברור לי שכך הקב"ה סיבב וטוב שכך.
הכבוד והגבורה שייכות רק לבורא עולם.
אני משתדל רק להשאר החיים - חיים שפויים ומחלימים.

לב מחלים - אצלינו לא נוהגים לעשות "ברית" לאוזניים ביציאה מבית ההחלמה,
אלא בגילאים הרבה יותר מתקדמים.

בהחלמה

שמואל-
הוחלמתי...

תודה.
יעקב

שמואל ידידי
במקום יום השואה
קיבלת יום הגבורה.
אוהבים
מוטי

ענקקקקקקקקקקקקקקק שמואלללל!!אתה מלך אמיתי!!!

מצעד החיים... זה מה שחיבור לכח עליון עושה.
תודה ששתפת בהחלמתך.

שמואל היקר, תודה רבה!

ואוו איזו החלמה!

אצלי אני שם לב כל הזמן שיש לי ראש בעייתי, ואם רק אכנע קצת אראה את כל העולם בצורה אחרת לגמרי!
אהבתי מאד את התובנה שאשתך לא נגדך, היא סה"כ אגואיסטית...
דברים דומים קורים לי המון פעמים.

שוב, תודה!

יפה מאוד. מדהים לראות את ההשפעה של ההחלמה!

כל הכבוד אחי!!!!!!
אשריך חיזקתי אותי!! :D ;D

יפה מאוד!

חזק!

חברים יקרים,

חבר שאל אותי:
האם יש דרך להבחין בין כניעה לאישה ובין כניעה לקב"ה מול האישה? או יותר ספציפית (מקווה שלא תכעס עליי) - בסיפור העגילים, איך אתה מצליח להיכנע שם לקב"ה ולא לאישה?

אנסה לענות לו:
כשנתקלתי בסיטואציה של העגילים, הרגשתי שדופקים אותי, שעושים לי עוול.
אשתי יודעת שאני מתנגד לעשות לבתנו עגילים בכזה גיל ולמרות זאת היא עשתה זאת.
ברגע שראיתי את בתי עם העגילים הייתי בהלם, התרוצצו במוחי מחשבות שונות ומשונות,
ביניהם חשבתי לעצמי שאולי אשתי ניצלה את העובדה שאני עכשיו יותר בהחלמה ממקודם ואני לא אתנגד.

ואז חשבתי לעצמי מה יקרה עם אתעמת עם אשתי: תהיה מלחמת עולם ובסופה אני עלול להישבר וליפול.
אני פשוט לא מסוגל להתמודד עם כזו סיטואציה, אם אצא למלחמה - אחזור חבול ופצוע אולי לכאורה ללא כשלונות אך וודאי ללא הישגים.

אני חסר אונים מול סיטואציות כאלו.
האמנתי שהקב"ה מסוגל במקום בו אין לי סיכוי להתמודד.
הרפתי ומסרתי את ניהול חיי ובפרט את ניהול הסיטואציה הבלתי אפשרית הזו לקב"ה.
חייכתי לאשתי ואמרתי לה שאלו עגילים מאוד יפים.

הסיטואציה עברה בשלום، רק בזכות שנכנעתי . לקב"ה ומסרתי את הניהול למנהל האמיתי.
לא נכנעתי לאשתי !!!
אני עדיין איתן בדעתי שלא לשים עגילים לתינוקות.
אם אשתי הייתה מדברת איתי על זה לפני מעשה, הייתי דן איתה בנושא ומבהיר לה את עמדתי ובשום אופן לא הייתי נכנע לה.

ד"א לאחר מספר ימים, אשתי החליטה להוריד לבתי את העגילים ולתת לחורים להסתם.
אני נותן לקב"ה לנהל. וכל מה שקורה، זה לטובה !!!

בהחלמה