ידע הוא לא כוח בשבילנו.
וגם למה..?למה זה לא כוח..?
תודה רבה.

כי אם לומדים תאוריה בנהיגה , עדיין לא מקבלים רשיון
צריך את הנסיון , פרקטיקה בנהיגה על הכביש , בזמן אמת וכו'
ואם אתה נוהג טוב אז יש לך כוח ,

מה זה עוזר אם יש לי כונן נייד עם 1000 גיגה בייט של ידע, אבל הוא לא מחובר למחשב?
אצלי יש קצר חמור בין הידע השכל וההבנה, לבין הגוף והפעולות.
נראה שהמחלה התיישבה לי בדיוק על השיבר.
אני יכול לתת לך 3 שעות שיעור על חשיבות התפילה, אך לא מצליח להתפלל.
יכול להוכיח מדעית נפשית ופסיכולוגית את חשיבות השינה בזמן, השעה 2 וחצי ואני עדיין ער.
יכול לכתוב ספר על שלום בית, אך כל פעם מפשל עם אשתי כמו טירון.
בקיצור, בתובנות הכל מסודר, אבל הידע הזה לא מתורגם אצלי לכח.

ישנה נקודה נוספת,
מול אלוקים, כמה שתדע יותר אתה מרגיש בטוח בעצמך ופחות צריך אותו. לכן הידע מחליש את כוחנו שאנו שואבים רק מאלוקים.

בזמנו כתבתי על כך פוסט, אבל כעת אוסיף רק שזה לא מדוייק.

לא רק שידע איננו כח עבורי, אלא הרבה פעמים הידע יכול להפריע לי. אני לא צריך תוספת ידע כי יש לי יותר מידי, אני צריך כח לבצע את מה שאני רוצה.

דעתי הצנועה בלבד
כשטבעו את מטבע הלשון הזו
התכונו שבזמן שבו אתה עומד על סף הנפילה או אפילו קצת לפני 
שום ידע לא יעזור לך -אלא פעולות בלבד
ומי כמוני יודע שזה נכון

אך אין צורך למתוח את הנקודה הזאת מעבר לפרק הזמן הזה
משום שידע הוא הרבה כוח
אני מלכתחילה נמצא ומתפקד בתהליך ההחלמה הזו
בגלל ידע שרכשתי ורוכש כל הזמן
בנוסף הידע גם עוזר לי פעמים רבות
לברוח לפני שהגעתי לקצה

שלום פותח הפוסט,
מחזק את ידי החברים המגיבים לך, ידע איננו כח עבורי,
צברתי ידיעות, קראתי ספרים ומאמרים, אך נשארתי בסופו של יום אותו האדם עם אותם חובות מהעבר וציפיות נכזבות מהעתיד.
יישום תהליכים על בשרי, תרגול ובעיקר כניעה לכל מה שיש,
הוא הדבר המעשי שמביא אותי לטרנספורמציה אמיתית.

אחרי כל הדיבורים היפים עם החברים, הדיבור עם אלוקים, וכו' וכו'

לפני כמה ימים הסתכלתי על דבר תאווה חזק מאד, מבט ראשון, שני, שלישי, ועוד ועוד ולא הייתי מסוגל להרים את העיניים.
הרגשתי שאני עוד שניה נופל וזה לא עזר.. ראבאק! אני יודע הכל, אני יודע ומרגיש כמה שאני אלרגי לתאווה, למה אני ממשיך?! אבל כל המחשבות האלו לא עזרו...!

בפועל אחרי שהדבר ההוא נעלם, פתאום נזכרתי בכניעה.. וכמו אוטומט ירדתי על הבירכיים ומסרתי את כל כולי לאלוקים שיעשה בי כרצונו!

ידע, ממש לא עוזר לי בשעת מעשה!!!
רק פעולות, פעולות ופעולות.

אני יכול לספר על עצמי -
את הספר הגדול קראתי בפעם הראשונה לפני 15 (!) שנה.
כבר אז חשבתי שאני טיפוס מתמכר, למחשבים ולימודים, וגם לתאווה, אבל לא חשבתי שאני חסר אונים. הייתי מכור גם לקריאה בספרים, בעיקר ספרי פסיכולוגיה, כדי להכיר את עצמי יותר טוב.
היה לי את כל הידע. ידעתי מהי תכנית 12 צעדים. ריגש אותי מאוד שיש אנשים שמגלים את אלוקים כתוצאה מההתמכרות. הרגשתי שאני כמובן לא צריך את זה - הרי אני כבר מכיר את אלוקים.
לפני שנה ורבע הגעתי לפה, והבנתי דברים הרבה יותר לעומק ביחס להתמכרות. קיוויתי שמספיק שאהיה פה באווירה של החלמה כדי להחלים. לא שיתפתי שום דבר משמעותי, אבל קראתי הרבה. אני יודע מזמן על ההבדל בין חוטא לחולה, על זה שההתמכרות אינה הבעיה אלא הפתרון וכו' וכו'.
גם בזמן נפילות הבנתי בדיוק מה קורה: אני מרגיש חלל, אני צריך למלא אותו, בגלל זה אני בורח לתאווה. ידעתי הכול בזמן אמת.
שום פיסה מהידע הזו לא עזרה לי, עד שהתחלתי להשתתף בקבוצות ולהתקשר לחברים, ואי"ה אזכה גם לעשות את הצעדים.
כשאני נוסע באוטו אני יודע שלא כדאי להאיץ על כביש משובש, כי האוטו עלול לסטות מהדרך ולהתהפך. הידיעה הזו גורמת לי לפעולה - אני מאט. כאן ידע הוא באמת כוח.
אבל בהתמכרות, הקשר הישיר הזה בין ידיעה לפעולה ניתק. אני יודע שהתאווה תהרוס אותי, ובכל זאת אני משתמש. הכנתי לעצמי רשימה של תזכורת לדברים שאני מפסיד כתוצאה משימוש. קראתי אותה תוך כדי שימוש. ידעתי אותה מצוין - זה לא עזר. המשכתי להשתמש, בעל כורחו של השכל שלי. ידע מעולם לא היה כוח עבורי.

תודה חברים!!!תודה שאתם תמיד כאן בשבילי!!!:-)

איך ידע יכול להפריע?

אחד כמוני יכול לספר לך. ולא ארחיב אודות עצמי כי לא זו מטרתי, רק אומר שכאחד שיודע מכיר ואפילו מבין את התוכנית את 12 הצעדים את השפה המדוברת וכו' וכו'

כשאני נופל קשה לי מאד לחבור, לחבק את הצעדים, לשמוע את החברים ,לדבר את השפה, ולחשוב להחלים.

זה מנוכר, זה משמים, זה מטופש בעיני ,זה אפילו מגעיל...  ועוד יותר רני גם יודע למה זה לא יעבוד בשבילי לעולם.

אני יודע או חושב שיודע איך זה עובד ולמה אצלי זה אחרת...

אז כן ידע לפעמים מפריע.

אבל התקוה הגדולה גם לאחד שיודע, היא שאבא שלנו הוא גדול מכולם אבא שלנו הוא אוהב מכולם
ובשביל אבא שלנו זה הפרעה לא ממש גדולה....
אין כמו אבא שלי..

כאוב,
אני גם דיברתי כך אתמול...
היו לי אדי 'אלכוהול' בראש.
תבין אותי.

אם ידע היה כח, היה לי מספיק ידע בלי הספר הלבן.
ידעתי בברור שאני לא רוצה תאווה. ידעתי שזה אסור. ידעתי (אז) שאני הולך לגהינום. ידעתי שאני שונא את עצמי בשימוש.

ובכיוון אחר: כמו שהתאווה היא לא ידע, אלא פעולה על התאווה, כך ההחלמה היא לא ידע אלא פעולה.
מי שיודע על התאווה, הוא לא בהכרח תאוותן. מי שיודע על ההחלמה הוא לא בהכרח מחלים. אלא אם כן הוא פועל לפי הידע.

כשהכל מבוסס על ידע - פסיכולגיה, אז אני מתחיל לבדוק: העיקר עכשיו להכנע, ועכשיו אני אצליח גם בלי להתקשר לחבר. העיקר להתקדם בתוכנית, ואת זה אני יכול לעשות גם בלי הספונסר, וכו' וכו' מהמוח הקודח של המחלה.

רק כשאני מפסיק לעבוד ככה, ומתחיל "לחשוב מהבטן" - ככה זה עובד, לא משנה למה. מחליף את הדיסקט ל"קודם תעשה, אח"כ תבין" - אני מתקדם.

נזכרתי שראיתי פעם חבר חדש יחסית בSA ניגש לוותיק ושואל אותו למה? מה ההסבר?
הוא ענה לו: אין זה מחובתי לענות לך, אני צריך להעביר לך מה עבד בשבילי, ואם אני לא מבין בדיוק למה, כנראה שלא צריך להבין בשביל להחלים.