טוב!
אז באמת נעלמתי לקצת זמן, גם בגלל שהייתי עסוק, וגם בגלל שהייתי קצת 'חולה', ולא יכולתי ליכנס (חולה במובן הרוחני).
חזרתי להגיב, ואני מנסה להדביק את הפער, מקווה להדביק, בנתיים כבר הדבקתי באשכול 'הצג עצמך', אני מקווה שגם כאן אצליח לקרוא את כל ההודעות, ובמקום שאוכל להגיב בהתאם.

דבר אחד יש לי להגיד לכם לדעתי זה אתר שכולם היו צריכים להיכנס אליו אבל זה שלא מגיעים הרבה זה רק מראה עד כמה קשה הדבר וגם הרב שלי אמר שיש מלאך ס"מ שנלחם בקדושה ולדעתי לכן לא הולך כל כך לשמור על יציבות ובעזרת ד תצילחו לחזק עוד ועוד יהודים

חברים יקרים
עכשיו תורי להוריד פרופיל
אני אובססיבי , והחלפתי את האובססיה שלי ממין לפורום הזה,
אז מכיון שאני מרגיש מכור לאתר, וזה פוגע בתפקוד שלי,
אני נאלץ להפחית את השימוש, איני יכול להתנתק לגמרי,
מכיון שזה חלק מההחלמה שלי,
אז בהתיעצות עם הספונסר הנפלא שלי,
החלטתי להגביל את עצמי לחצי שעה ביום ,
בשעות הבוקר בלבד,שבהם מותר לי להכנס לפורום,
אני מודיע לכם את זה בכוונה , בכדי לחייב את עצמי,
כי גם עכשיו אני לא אמור להיות כאן , ואני לא מצליח להתגבר,
אז חברים יקרים אם אתם רואים אותי כאן בזמנים אחרים ,
תזכירו לי בבקשה , שאני מכור.
ושאני חייב לעוף,
נשמור על קשר, החלמה בריאה לכולנו,
אוהב אתכם
מוטי

מוטי,

הרבה בריאות. אנחנו אנשים בעלי סיכון גבוהה להתמכרות.  אתה מרגיש שההתמכרות הזו מזיקה לך? או שאה פשוט רוצה ללמוד לחיות בלי ריגושיים של עולם הדימיון?

מוטי,

כל הכבוד שאתה עובד לפי מה שהספונסר אומר לך גם כשזה לא כל כך נשמע לך וגם כשזה לא כל כך כיף.

אנחנו מחכים לך כאן כל יום...

בהצלחה במסע

תודה חברים
אין לכם מושג כמה התגעגתי אליכם
אני מרגיש כאילו הייתי מנותק שנה,
כל הזמן הייתי במלחמה ,
להכנס או לא להכנס,
אולי מותר לי להכנס בתור אורח,
ועוד כל מיני תירוצים עלובים,
שהמחלה טחנה לי במוח,
ידידי אני לא חסר אונים מול התאווה,
אני חסר אונים מול עצמי,
כמו ילד קטן שלא מצליח להדחיק סיפוקים,
זה עצוב וכואב,
אך לפחות אני מודע לזה ,
מנקודת מבט של החלמה, ב"ה.

אני מבקש מה' שיתן לנו את הכח לפעול ע"מ להחלים,
ואני מוסר לו את רצוני, ואת הרצון לרצות.
ומאחל לכולנו עוד יום נקי,
תודה,
נ. ב. את התגובות שלכם אני אראה רק מחר,
ואוי ואבוי לי אם לא.
אוהב אתכם
מוטי

מדהים אותי איזה כוח יש לאנשים לפתוח את המקומות הכי עמוקים בנפש, לחפור ולהוציא את כל המוגלה.

כל צעד קטן כזה מקרב אותנו לידיעת עצמינו, ולחיים שלימים יותר.

כל הכבוד

מוטי תצליח
נהנים מהעבודה העצמית.

עובד יקירי
איני יודע מה לומר ,
אני מבולבל ונרגש מכדי להגיב בתבונה
אז אתן לך לדבר אלינו מהעבר
קח את הדברים שכתבת אז ומנף אותם,
נתפלל שפגשת את הקרקעית,
וירווח לך מהיום והלאה
באהבה רבה
מוטי

דברי עובר מתאריך 22/02/12

מוטי היקר,

כתבת דברים של טעם. גם אני שמתי לב שיש אנשים בטבלה שהגיעו לרמות די מתקדמות ואז פתאום נעלמו.
גם אני כמוך, חושש שההתלהבות הראשונית תפוג , והיצר ישכיח מאיתנו את המחויבות לעבודה והתחזקות יום יום.
אני כבר מכיר אותו די טוב, ויודע שאחת מתחבולותיו היא לעזוב אותך לתקופה אפילו ארוכה. ואז כשאתה כבר מרגיש בטוח בעצמך, ופחות שם לב לעיניים, ולא מקפיד לחזק את הביצורים יום יום, אז הוא מגיע פתאום, תוקף אותך בכל הכוח, ומוציא אותך משיווי משקל. 

שמתי לב שרצית למצוא חברותא לעבודה משותפת. אני עדיין לא נמצא שם. אבל אני כן מציע שנקבל על עצמינו יום יום להגיב באתר, לחזק אחרים ולבקש חיזוק בעצמינו.

גם אם יש יום שאתה מרגיש שאין לך צורך בחיזוק, יש לפחות אדם אחד בפורום שצריך חיזוק. הדרך הכי טובה לתקן את חטאינו היא על ידי עזרה לאחרים באותו מצב.
אם נקפיד להגיב נשמור על חיוניות יומיומית, ותמיד ניפגש בפורום. לפחות למשך השנה הקרובה... בלי נדר.

בהצלחה וחודש טוב

אני קורא את מה שכתבתי לפני 10 חודשים ואני לא יודע אם לצחוק או לבכות.

אני מודה לה' - אבאל'ה הטוב (אסירות קבל באהבה), שלימד אותי בשנה האחרונה ממה אני באמת סובל. שנתן לי את האומץ לשנות את הדברים שביכולתי לשנותם. אני מבקש ומתחנן שיתן לי את הכוח להמשיך הלאה. אני יודע שאני לא עושה דברים בקצב שבו אתה עושה אותם, מוטי, אבל אני מרגיש בר מזל שהקב"ה מראה לי כל פעם מחדש מה אני אמור לעשות.

אבל אני בוכה, כי הציפיות שלי מלפני שנה כל כך התאכזבו. אני בוכה כי באמת ובתמים חשבתי לפני שנה שזהו מצאתי את הפתרון המוחלט. אני בוכה כי כל כך הרבה פעמים הייתי בטוח שזהו זה. ובלי להשים לב חלפה שנה, חלפו 20 שנה, ונשארתי איפה שאני.

אני מייחל שבעוד שנה כשאני אקרא את הפוסטים שאני כותב היום, אני רק אחייך בסיפוק.

תודה על החיזוק

אח יקר ואהוב

גם אני צוחק ובוכה, אבל אני לא חושב שיש כאן מישהו שנותר במקום שבו הוא היה. אני לא אוהב לספור ימים נקיים, אבל אני בהחלט שמח לספור ימים של עבודה עצמית. את העבודה הזאת אי אפשר לקחת ממני.

אח יקר, קיבלתי באהבה. אני אוהב בחזרה. באמת. ולגבי הבכי, התעודד, לא נשארת היכן שהיית. עברת במהלך השנה האחרונה תהליכים עצומים. גם אתה לא יכול לקחת את הטאוב הזה ממך.

חזור למסלול. היום עכשיו. אל תביט בערגה על הימים שאינם, אני מאמין שהם יבואו. מהר מכפי שנדמה לך. תנמיך ציפיות, תתמקד בדבר הנכון הבא. זה יעבוד. כמו בפעם הקודמת. ויותר. אין סיבה שלא.

בהחלמה.

בבקשה מוישל'ה
מוקדש ל"דיל" ו"עובד" הנעלם

עובד, זלמן, דיל
חברים יקרים איפה אתם

אני כאן. (דיל)