ר' אשר פרוינד נהג לספר סיפורי מעשיות קצרים, שמזכירים בסגנונם את סיפורי המעשיות של רבי נחמן. אלו הם מעין משלים קצרים גדושים בלקח ומתובלים באירוניה דקה. בזכות חבר יקר אני זוכה לקרוא שם קצת, ומוצא קטעים שמדברים אליי. למשל הסיפור שכותרתו "מעשה בנופלים":

מעשה בנופלים. שהיו בריות שהיו הולכים ונופלים. וכל העולם היו הולכים ומגיעים והם היו הולכים ונופלים. והיו נשברים מאוד. איך כל העולם הולכים ומגיעים והם הולכים ונופלים. ובא חכם אחד ואמר להם, על כל פנים תקומו ותמשיכו ללכת. ושמעו לעצתו והיו קמים וממשיכים ללכת ונופלים עוד פעם ושוב קמים. והיו העולם קוראים אותם 'הנופלים'. והתרגלו כל כך ליפול עד שהיה אצלם פלא גדול איך הם קמים ועומדים, ואדרבא, כשהיו נופלים היו רגילים בזה, ואם הם היו קמים היו מתפלאים. עד שהחלו לקרוא לעצמם 'הקמים' שאיך נהיה פלא כזה שהם קמים. וגם העולם החלו לקרוא להם 'הקמים'.

יפה! אהבתי.

אז מה אתה אומר - להפסיק לקרוא לנו "המכורים" ולשנות ל"המחלימים"?

תודה.

תודה דוקטור. אכן ב SA יש מכורים שנקיים זמן ממושך ובזמן ההצהרה הם מציגים את עצמם 'כמכור בהחלמה', או סקסוהוליסט בהחלמה...

יפה סיפור יפה ,
חשבתי,  אולי יותר יפה
לקרוא לחברים כאן  לוחמים

אממ... ת'אמת אני לא נקי זמן רציני (בשבילי זה מאוד רציני),
אבל רק על המחשבה של להציג את עצמי כ'מכור בהחלמה' עושה לי פיתולים בבטן ובתאווה...
אני פשוט מכור שרוט ואדיוט..
תודה לך.

דובי,
מצחיק לקרוא לוחמים לחיילים שכל התפקיד שלהם הוא להרים דגל לבן

ואהוב...

כן אבל חייל ולוחם טוב זה אחד שלא נכנע , לא מוותר על החיים שלו , 
  נכון שזה נראה לא מתאים כאן ,
אבל את המטרה/ניצחון (אם אפשר להתבטא כך , רק להיום) משיגים ע"י דגל לבן כניעה , רק להיום .
וחייל טוב מתעקש בדרך לביצוע המשימה , כנגד כל הסיכויים

בעיניי העיקר הוא לא איך יקראו לי, אלא נקודת המפנה שר' אשר מציג בסיפור: ברגע שהפסקת להתפלא שאתה נופל, כי זו ברירת המחדל שלך, והתחלת להתפלא שאתה קם, כי זה באמת לא מובן מאליו בכלל - זהו הרגע שבו מושג ניצחון הולך וגובר על הנפילה.

נכון ויפה
ויש לי נטיה להתווכח ואולי אעצור פה , אבל קשה לי
אז אוסיף

שאצלי גם ככה הדימוי עצמי נמוך וכו' (בשנים האחרונות יש שינוי לטובה) 
אז זה ועוד איך משנה לי השם , מעדיף שלא לשנן את השם חולה ,
אוהבים

תודה רבה!