הרבה פעמים מדברים אצלנו על הענין של "כל יום ביומו" או "רק להיום" ויש לזה כמובן הרבה מעלות טובות לחיות בצורה כזאת שהיא הרבה יותר שפויה באופן כללי, וכמובן שכאשר מדברים על ההתמודדות עם התאווה אז יש לכך מעלות רבות נוספות. כולם יודעים שהרבה יותר קל להתמודד עם התאווה כאשר לא עוסקים בכל העתיד לעולם ועד אלא מתמקדים ביום אחד, בלי קשר לספירת ימים ולכל מיני שאלות תיאורטיות כמו מה יהיה כאשר אגיע לגיל פנסיה ויהיה לי הרבה זמן פנוי.

בנוסף לכך ישנו ב"רק להיום" ענין ששייך יותר לדרך חיים, כיון שאלוקים באמת לא נתן לנו את העבר ולא את העתיד אלא רק את ההווה, אז העיסוק בדברים שהיו או בדברים עתידיים לא ממש מסתדרים עם אמונה אמיתית באלוקים ובכך שהוא זה שדואג לי. אם "החלטנו למסור את חיינו ורצוננו להשגחת אלוקים", אז כל מה שנותר הוא לעשות השתדלות, ואת זה ניתן לעשות רק היום - רק להיום.

אבל יש עוד ענין נוסף שקשור לכך שהתמכרות הפכה למכה עולמית ובפרט בחלקים המתקדמים יותר שלו. חלק מהסיבה לכך שהיום ישנם כל כך הרבה מכורים היא בגלל דרך החיים שדורשת הכל כאן ועכשיו ולא מלמדת אותנו דחיית סיפוקים בכלל. יש הכל ובשפע, ואנחנו מופגזים כל הזמן ביותר ויותר גירויים (לכל החושים) שמשפיעים עלינו להגביר את קצב החיים כדי להספיק יותר ויותר, אבל כמעט שאין דגש על מחשבה לגבי העתיד ולגבי מה שנכון לעשות.

לכן נכשלו רוב הקמפיינים שאמורים לשכנע בני נוער שלא להשתמש בסמים, כיון שהצעיר הממוצע לא מבין למה הוא צריך להימנע עכשיו בגלל סכנה שאולי תהיה לו בעתיד. הצעיר אומר משהו כמו "תעזבו אותי מההפחדות והאיומים ותנו לי ליהנות כאן ועכשיו". ומה יהיה בעתיד? זה לא ממש מעניין אותו.

אם אנחנו הולכים צעד נוסף עם דרך החשיבה הזאת, אנחנו יכולים לראות היכן היא משפיע עלינו כמכורים דתיים-חרדיים מול התאווה. עיקר ההסברה מדוע לא לאונן ולצפות בפורנו עוסקת בכך שבעולם הבא נקבל עונש ונלך לגיהנום, אבל זה לא מדבר אלינו, בטח לא כאשר אנחנו צעירים. אנחנו כעת נמצאים במצב לא נוח ואנחנו מחפשים משהו שישתיק את הקול הפנימי שמפריע לנו, ולכן אנחנו הולכים אל התאווה. לא מעניין אותנו מה שיקרה עוד שמונים שנה אחרי שנמות, כי אנחנו רגילים לעולם של כאן ועכשיו - וכעת התאווה היא אחלה פיתרון עבורנו.

לכן, בהחלמה אנחנו צריכים להשתמש בדיוק בשפה הזאת כדי שנוכל סוף סוף להתחיל לחיות נכון. לא אומרים לנו "תחלים כדי שבעתיד יהיה לך טוב", ואפילו לא אומרים לנו שבהכרח יהיה לנו טוב כאשר נחלים, אבל אם כאב לנו מספיק אז אנחנו לומדים להפסיק להשתמש בתאווה היום רק בגלל סיבה אחת, כיון שהיום זה לא עובד עבורנו ואנחנו לא רוצים ליפול.

לשם שינוי, דרך החיים הזאת עובדת. אני לא עוסק ביום המחר וגם לא מתמודד עם התאווה כדי שאצבור ימים נקיים או כדי שאקבל מכך איזה שכר או לא אקבל עונש. אני נקי היום בגלל היום. כל השאר - לא משנה.

אין בדברי כאן כדי לחלוק על דבריך חלילה, רק מנסיוני אוכל לאמר כי דוקא ההיפך הוא אצלי,
אם לא אדע כי יש לי תקוה להחלים, להחלים לא רק היום, לא אצליח לוותר בכלל.
כי להיות נקי רק להיום לא ישווה את הויתור שאני צריך לוותר בו על תאווה.

אולי בשל ההבדל ביננו אתה נקי כבר ואני זה שלא.

אבל אם כולם בחדר היו נקיים רק להיום.. לא היתה תקוה לאף אחד מביננו לנסות להחלים.

מה שאומר שהרעיון שלך ביסודו של דבר הוא הגיוני ואף נוצץ אבל הוא לא נכון בשביל אדם שמוכן ורוצה לסבול בשביל התקוה...

תודה גדולה סוד על הבהירות. כאוב יקר, לשכמותך כתב ביל "החלטה תמידית - תחזוקה יומית".

גם לי כיף. מאוד. אצלי אישית זה השתנה לפי תקופות. בתחילת הדרך הלכתי כמו סוס עם רטיות על העיניים. הייתי עסוק רק בלא להרים את הטלפון הבא. לא הייתי מסוגל ליותר. ככל שעברו הימים מהפעם האחרונה שהשתמשתי הבנתי שההחלטה שלי להמנע מתאווה היא רצון אמיתי. תמידי. אך אם לא אתחזק אותו באופן יומי זה לא יקרה.

ההתמקדות שלי גם היום היר רק בהיום. מחשבה קדימה מדי מנתקת אותי מהכאן ועכשיו.

אוהב.

חבר כאוב, אני מבין אותך אבל הנסיון (הקצר) שלי מראה לי שאצלי זה עובד בדיוק ככה.

אני לא מחפש את ההבטחות של צעד 9 ולא את ההחלמה המיוחלת ההיא. אני רוצה להיות נקי היום ולכן אני מוכן לוותר היום על התאווה. אין סיכוי בעולם שהייתי מוותר היום על התאווה, בשביל החלמה בעתיד. אצלי זה לא היה תופס.

יישר כוח על ההקפצה.