דורון היקר,

היה נראה לי שהסברתי את הדברים מספיק טוב, אבל בכל זאת אני מקבל תגובה מהסוג שלך אז אחד מהשניים:

או שאני פשוט מטומטם חסר תקנה (אפשרות ריאלית בהחלט, לאור מה שהולך כאן בפורום לאחרונה), או שאני חסר כל כישרון בהבעה בכתב (גם לא ניתן לפסול על הסף). ישנה גם אפשרות אחרונה שאני פשוט סובל מבעיות קשות בהבנת הנקרא ולא הבנתי מילה ממה שכתבת בהודעות האחרונות שלך (סביר לחלוטין).

אבל אם כל זה לא נכון (לא כל כך סביר אבל אולי בכל זאת), אז אנסה פעם אחרונה לעשות כאן סדר בדברים. ובהקדים: התסיסה מהסוג הזה שיש כאן בימים האחרונים היא הרסנית ומסוכנת. אנחנו לא פורום פילוסופיה ואנחנו לא יושבים במגדל השן באקדמיה. כל אדם שנכנס לכאן ונכווה מהמהלומות שמחליפים כאן החברים - מפסיד את הסיכוי (אולי היחיד שלו) למצוא החלמה. אם אני הייתי חבר חדש והייתי מגיע היום - סביר להניח שלא הייתי נשאר להחלים (בשום סוג או תכנית שהיא). לכן, במקום לנסות לחשוב מה להגיב ואיך להכניס יותר חזק אחד לשני - אני מציע שננסה אולי קצת להבין שאנחנו מתעסקים כאן עם ענינים רציניים.

הפוסטים שהיו כאן בשנה האחרונה על החלמה עזרו לאנשים להחלים. התגובות והשיתופים של החברים כאן בשנה האחרונה עזרו לאנשים להחלים. וכל זה לא משנה האם שיתפו על הצעדים או על שיטות אחרות (והיו המון המון שיתופים מהסוג הזה, אז בבקשה להפסיק את הסיפורי סבתא כאילו יש כאן זלזול בכל מי שלא הולך בצעדים כי זה שטויות. האשימו כאן אתמול את הצעדים שהם נצרות, האם מישהו האשים בכזאת האשמה את אחת הדרכים האחרות? ברור שלא. ואם היה דבר כזה - כל החברים שלא רוצים להצטרף לתכנית הצעדים היו נעמדים על הרגליים האחוריות וצועקים גוואלד (כן, גם מי שלא יודע אידיש ולא דתי בכלל) עד לב השמיים).

בתקופה האחרונה היו כאן חברים שלקחו את כל השיח למקום אישי ובעייתי והפכו את המקום ללא נעים. הכי קל כמובן להאשים את מנהלי הפורום ואת האווירה אבל מי שיבדוק את עצמו יראה שזה פשוט לא נכון. מי שעזב כאן לא עזב בגלל הצעדים אלא בגלל שהוא לא רצה לכבד את הכללים כאן בפורום. מי שכותב בשפה ובצורה שלא מתקבלת על החברים כאן ואחר כך בוכה שהוא ברח בגלל "חוסר סבלנות" - לא מבין מהי סבלנות.

אין לי ברירה אלא לכתוב ברור: היו כאן שני חברים שהפרו כל כלל כתוב ובלתי כתוב. חבר אחד כתב את ההודעה הראשונה שלו כהתרסה נגד כל הפורום כאן, ולמרות זאת התקבל כאן בקבלת פנים חמה ולבבית, ואף אחד לא אמר לו מה שהיו אומרים לו בכל פורום אחר: תרגע מיד. חבר נוסף כתב כאן שוב ושוב דברים שפגעו בחברים (בלי קשר לדת בכלל) כי היו בהם מוטיבים שהיוו טריגרים לאנשים כמונו שמכורים למין, וכל ההסברים לא עבדו. כאשר שני החברים נעלמו, פתאום אנחנו שומעים שהם עזבו בגלל הצעדים. ואני שואל: מה לעזאזל הקשר?

וכעת לליבת הענין:

היטבת לומר את הדברים - אנחנו מנהלים כאן בית חולים. לא אקדמיה ולא מכון מחקר למכורים. יישבו הפרופסורים וידונו האם אנחנו מכורים ואיזו שיטה טובה יותר, ומי שרוצה להיות שפן ניסויים מוזמן לאחת האוניברסיטאות הקרובות ולהציע להם כל מיני "הנחות" ו"תיאוריות" לבדוק אותם. אבל אנחנו כאן מתעסקים עם חיים ומוות, ולנו אין את הפריויליגיה הזאת. אם אתה מציע לי "להתחיל" מהנחות ותיאוריות ועל ידי זה לבדוק מה נכון - אתה לא מציע סוכריה לחולה סכרת אלא מצמיד לי קנה טעון לרקה. תבין: נשאר לי סיכוי אחד אחרון אחרי שכל הסיכויים הקודמים התבזבזו לי. אם אני יורד מהתכנית וחוזר לשימוש - אני מת. פיזית לגמרי (וכמובן גם רוחנית ונפשית ומה שאתה רוצה). המקומות מהם הגעתי הם מקומות שמובילים למוות ולא בא לי למות.

ולמרות כל זאת, אני לא אומר שאין מקום למי שלא צועד בדרך הצעדים. שאלת אתמול ועניתי מפורש: הפורום הוא לא פורום של הצעדים למרות שרוח הצעדים שורה עליו בגלל שכל החברים שהחלימו הם חברים שצועדים בדרך הזו.

יש כאן מקום לכל מי שיבוא ויאמר מה עובד עבורו (גם אם זה רק באופן חלקי). אין כאן מקום לתיאוריות, עצות, ציטוטים וטיפים שלא עבדו עבור אף אחד. אם המשפט הזה לא מוצא חן בעיניך - זכותך, אבל זה המצב. כאשר אתה מספר מה עובד עבורך (ואתה עושה את זה המון בחודשים האחרונים) אף אחד לא אמר לך: "אבל זה עובד רק חלקית. תלך על הצעדים", כולם קוראים, חלק משתפים ומשתתפים וזה בסדר גמור. כאשר שמואל לוי סיפר מה עבד עבורו - כולם פירגנו לו ודנו איתו במה שהוא כתב מתוך כבוד והערכה.

אבל כאשר הפורום הופך למקום שהוא ציטוטים מספרים, טיפים שלא עבדו וכן הלאה - זה אומר שהוא הולך להיות בית קברות למכורים. כל זמן שאני עושה את מלאכתי כאן - אשתדל שזה לא יקרה. אם ההנהלה תחליט שעדיף להרוג את המקום ולסגור אותו והעיקר לשמור על חופש הביטוי - זאת החלטה שלהם, אבל אני לא אהיה חלק מכך.

סוד הכניעה היקר

תודה רבה רבה רבה על הדברים
היום בבוקר קמתי והסתכלתי לראשונה בנושא הזה (למה אין פתיחות) שהתפתח כאן ,

והתחלתי להתייאש

כמו שאתה יודע (אני מתאר לעצמי) אני חדש פה , ונהניתי מאוד מכל הפוסטים בפורום שעזרו לי מאוד, משבוע האחרון שמצאתי את המקום הזה , וכשהתחלתי לקרוא את הנושא הזה על למה אין פתיחות ,התחילו בי ניצנוצי יאוש ! כלומר ,יש אנשים שניסו 12 הצעדים ולא הלך להם , ז.א. לא כולם מצליחים בדרך הזאת , זה מאוד ייאש אותי , ובפרט ובפרט כי ראיתי שיש כאן הרבה מעבר לסתם תגובות , יש כאן טינה אחד לשני (שלא יגידו לי שלא, אני לא מטומטם) ולא הבנתי למה ,למה, למה אנשים נכנסים למקום שהם יודעים שהוא הוקם והוא צועד על שיטה שמועילה מתוך נסיון ,והם מנסים להגיב על זה כשהם לבד עדיין לא צעדו בשיטה , ( אולי יקפצו עכשיו ויגיד ו מי אתה שאתה בא להגיד לנו ,אנחנו כן ניסינו , ולא הלך, אז אני מציע להם שיבדקו עוד פעם עם עצמם ,ככה לימדו אותי )

בקיצור כל משך הקריאה מתגובה אחת לשניה התייאשתי יותר ויותר

עד שבאת בתגובה האחרונה שלך וצעקת ,חברה תעצרו  ??? מה קרה לכם , כל פורום שמיועד למשהו הוא מיועד למשהו הזה ולא למשהו האחר , ותנו תודה שלא זרקו אותכם מפה ,ואל תבואו בטענות ,אנחנו מייחסים אליכם כבוד בגלל שאנחנו צועדים ב12 הצעדים ושם מחנכים אותנו להיות סובלנים לכולם ,וממש לכולם אבל נא לא להתבלבל ,זה המקום לאלו שצועדים אתנו ( בעיקרון כן ! אל תתפסו אותי על קטנות) ,ולכל  אלו שלא עדיף שלא ילינו עלינו לפני שהם בודקים את עצמם טוב טוב ,(נדמה לי זה גם חלק מה צעדים לא)

בקיצור נתת לי חשק להישאר כאן

ובסיימי את תגובתי ,אבקש מכל אלו שהם חושבים שהתכוונתי נגדם לגלות ,שלא באתי בתגובתי להעליב מישהו או משהו , באתי פשוט להביע את רגשותי בקריאת הפוסט הזה (ד. א. אני לא מכיר כמעט אף אחד מפה ,ככה שאפשר לדון אותי בזה לכף זכות שלא באתי להתנצח כאן על הבמה)

ואסיים שוב בתודה גדולה ועצומה לכל החברים שעוזרים ודואגים שיהיה כאן מצב רוח טוב ונעים , ושרוצים לעזור אחד לשני , (כולם רוצים , אבל לפעמים ההתנצחות מנצחת אותנו) ,ובאמת חבל על ויכוחים והתנצחויות , בוא נתמקד בפתרונות הכל כך חשובות לנו ונעזוב את כל המשחקים בצד

ותודה לאבא שבשמים שעזרני עד כה וריחם עלי וכל הזמן לא עזבני ,ומצאתי את המקום הנפלא הזה ואקווה שכאן אמצא תרופתי והחלמתי

ושוב תודה לך איש יקר

אז נסיים את הנושא בבדיחה...


אמ.. טוב. אין לי בדיחה קולעת. 
לא נורא.

אז נסיים את הנושא בלי הבדיחה...

אוהב אותכם. כל אחד ואחד מכם.
אוי, כמה קשה לקרוא לו אבא.
אבל אם אתה 'אחי' אז זה נהיה הרבה יותר קל.

תודה לכם אחים יקרים.

כאוב יקר כשבן אדם חולק כאב, אז הוא חולק מנסיונו, אבל כשאדם בא לתת עיצה, וזה לא מנסיונו, זה כמו שאדם בא לספר לי על הכאב בשימוש בסמים ומעולם הוא לא ראה גרגר או עלה של סם, זה לא לחלוק את אשר על ליבו, זה נקרא לכתוב סיפור בדיוני, ויש פורומים המתאימים לכך אבל כנראה שלא כאן.

מה ההבדל בין הניסוחים?

זה לא יגמר לעולם ....... :D

שלום חברים,

לאחר התייעצות עם חבר נוסף, הוחלט לנעול את הדיון כאן כיון שהוא מיצה את עצמו וכעת גורם רק לנזק ולא לתועלת.

אני מרשה לעצמי בתור פותח הדיון - גם לנעול אותו בכמה מילים:

כל חבר שהגיע לכאן התקבל כאן בזרועות פתוחות ולא משנה מאיזה רקע הוא ומה סוג התאווה שלו. כולם מקובלים כאן גם מי שמכריז שהוא הולך בשיטה כזאת וגם מי שמכריז שהוא הולך בשיטה אחרת. כולם מתבקשים לספר מה עובד עבורם וביחד עם זה לא לזלזל באף אחד שמספר מה עובד עבורו.

שיהיה לכולנו בהחלמה.