שלום לכל החברים כאן. כבר די הרבה זמן אני מסתובב וקורא בפורום. באמת שאני לא בקי גדול בכל המושגים כאן יש כאן הרבה דברים שאני לא ממש מבין לגמרי. אבל שאלה אחת מנקרת לי כל הזמן בראש. יכול להיות שכל כך הרבה אנשים מכורים? לפי מה שכתוב כאן יש עשרות ואולי מאות אלפים של מכורים, אולי מאות מליונים הרי כל מי שמאונן מדי פעם וצופה לפעמים בפורנוגרפיה הוא נקרא מכור כאן, אז אם 90 אחוז מהנוער נחשף לפורנו וכמעט 100 אחוז נופל באוננות לפעמים אם כך כולם כמעט כולם מכורים. עד היום חשבתי שמכור זה מישהו שכל הראש שלו כל הזמן שבוי בסמים, אלכוהול, או אפילו במין. משהו שממסטל אותו לחלוטין. אבל איך אפשר להכליל כל כך הרבה אנשים בעולם הזה לא הגזמתם קצת? אולי יש כאן בלבול ואנשים שיש להם בעיה קצת עם מין משוכנעים שהם מכורים. זה נשמע קצת מוגזם.
סליחה אם אני מתפרץ כאן בצורה לא ראויה, פשוט זה די מסקרן אותי כבר הרבה זמן.

לאיש תוהה שלום
לא ולא
לא כל מי שצופה בפורנו ונופל -מכור
אבל כל מי שהאופי שלו ומבנה האישיות  שלו של מכור
ולא משנה למה הוא מכור
אם הוא יסתכל ויחשף לפורנו
סביר להניח שהוא יתמכר
וכן יש הרבה כאלה

תוהה שלום.

מוגזם בהחלט לאמר או לכתוב שכולם מכורים, אבל ממש לא מוגזם לאמר כי יש הרבה מאד חולים ואפילו מליונים .כן בדיוק כמו שיש מליונים שחולים בסרטו כזה או אחר.

ולא, לא כל אחד שמאונן הוא מכור,  ברור שלא. אבל גם לא כל מאונן אפילו סדרתי לא מסוגל לאמר לא לתאווה לא כל אחד כזה משועבד ברמה המנטאלית לתאוה.

ברור שהרבה אנשים כשיראו פונוגרפיה וכדומה הם ישזל"ו וכו' אבל כשהם לא יראו כלום הם כנראה לא יחפשו את זה.
בטח ובטח  שלא כל אחד מהם יחפש את זה בצורה כפייתית, לא כל אחד כזה יהיה מכרח ומשועבד לתאוה ברמה המנטאלית.

אגב, זה רק ההבדל הקטן. שאר ההבדלים, תוכל למצוא בספר הלבן בפיסקאות שמדברות על הנסיגה וכו'

כי רק אצל מכור מתרחש תופעות נפשיות כל כך קשות בהעדר הסם או בשימוש בו.

כמה הגדרות של מכור:
מלחיץ אותו שיצטרץ לעזוב את זה לעולם,
זה ממלא לו צורך, שאין דבר אחר שיכול למלא אותו בנתיים.
הוא רוצה להפסיק ואינו מצליח,
הוא עושה את זה למרות שהוא סובל מזה, וכבר אין לו בזה טעם טוב.
ועוד.

שלום חבר יקר,
המלצה אישית שאני משתדל ליישמה בחיי,
אל תצמד למילים, למונחים, למושגים,
הם רק באים לבטא רעיון מסויים, אך אין בכוחם ממשות יתירה מזאת.
הם מסמנים לנו להיכן להניד את תשומת לבנו, אך לא בהכרח שהם מספרים לנו אמת מוחלטת.
לכן, אני משתדל להשתחרר מתיוגים ואמירות, ולחיות יותר על האמת הפנימית שבתוך ההוויה.
בהצלחה..

חבר יקר,

כדי לבדוק האם מישהו מכור באופן כללי, ישנם שלושה מצבים שאותם בודקים ואם האדם עונה על שלושתם בצורה חיובית - נוטים לסמן אותו כמכור.

בעולם הפסיכולוגיה יש כמובן יותר הבחנות בין רמות שונות של מכורים וכן הלאה, ולכן יש שאלון של 20 שאלות שאם רוב התשובות חיוביות - גם איש מקצוע בדרך כלל יסכים שמדובר בהתמכרות למין.

מאז שאני כאן לא ראיתי אף אחד שאמר לאף חבר אחר שהוא מכור, אז קצת מוזר לי לקרוא מה שאתה כותב שכאן אומרים לכל מי שמאונן שהוא מכור כי אני לא ראיתי דברים כאלו. כן ראיתי שיש המון חברים שאומרים על עצמם שהם מכורים, וזה בגלל שהם ניסו להפסיק עשרות שנים ולא הצליחו.

האם אני מכור? בודאי שכן. האם אתה מכור? רק אתה יכול לומר.

הספר הלבן עמוד 19-
"אנו המשועבדים לתאווה איננו מתיימרים להיות בני-סמכא בנושא התמכרות מכל סוג
שהוא, ודאי שלא התמכרות למין. מחֶ קר הנושא עולה כי התפיסה של מה שראוי להיקרא
התמכרות עוברת תהליך של אבולוציה. חוקרים אחדים אפילו מודים שהם במבוכה בנוגע
למה בעצם היא התמכרות. נראה שככל שאנו יודעים יותר, כך יש יותר לדעת. עלינו לפתח
מידה של ענווה. נראה כי התבוננות בשעבוד שלנו למין במושגים של התמכרות היא דרך
יעילה להתחיל להתבונן בעצמנו.
אנחנו מדברים מניסיוננו שלנו כפי שהוא נראה בתהליך ההחלמה. אנו סבורים שרק גילוי
מעמיק כזה יחשוף את השעבוד שלנו לדבר ויאפשר החלמה.
כשאנו חיים בתוך המחלה שלנו, אנו עיוורים אליה. בהחלמה, ההתמכרות מתחילה לשחרר
את אחיזתה בנו, אבל חיוני שלעולם לא נשכח מה באמת אנחנו. אילו הבנו ולו קצת מזה,
אולי היו נחסכות מאיתנו שנים של סבל ושל סיבוך אחרים בשיגעון שלנו. אם נוכל לעזור
למשועבדי מין אחרים להבין את הטבע האמיתי של מה שהם עושים לעצמם ולאחרים, 20
ולעודד אותם להצטרף לחברותא של ההחלמה לפני שתגיע המחלה שלהם לשלב הממאיר
כפי שקרה עם רבים מאיתנו, אכן נהיה אסירי תודה."


מומלץ לקרוא את ההמשך בעמוד 20 והלאה, יש שם הסבר ארוך מאוד על ההתמכרות.
זו לא תוכנית פילוסופית ולא תאוריה. זו תוכנית פעולה שכלל לא מדברת באופן ישיר על התמכרויות ולמעשה ישנם אנשים לא מכורים אשר מבצעים אותה. היא עוזרת לצאת ממצב זה לאנשים מכורים וקל וחומר לאנשים שאינם מכורים (אומנם קשה להם יותר לבצע את התוכנית כי הם לא לגמרי חסר אונים). אם כך, מה זה משנה אם אני מכור או לא? יש לי פה פיתרון שובד בשבילי- אז מה זה משנה אם שאר העולם מכורים או שכולם משקרים לעצמם? מה זה משנה אפילו אם התוכנית לא עובדת לאף אחד חוץ ממני? לי זה עוזר, לכן אין לי מה להתעסק עם השוואות ועם דיונים תאורתיים בעניין התמכרות ומי מכור ומי לא.

בכל אופן, לא כולם מכורים. אחד ההסברים ששמעתי היה שמי שלא מכור עושה זאת מתוך רצון ומי שמכור עושה זאת באופן כפייתי.
הסבר נוסף הוא הסיבה. בשביל להמחיש זאת אפשר לעבור לדבר על התמכרות לאוכל. הרי ברור שלא כל מי שאוכל הוא מכור לאוכל, ואפילו לא כל מי ששמן. אז מה בדיוק ההגדרה? ניתן אולי להגיד שמי משתמש באוכל כבריחה- יש לו מצוקה נפשית. אם הוא אוכל לא בשביל רעב ואפילו לא בשביל הנאה, אלא בגלל מצוקה נפשית- כנראה הוא מכור. אם נחזור למין- לא כל מי שמאונן הוא מכור. מי שעושה זאת בתור בריחה- כנראה שכן.

"אינך צריך להבין שום דבר מכל זה כדי להחלים. אם הצליחו הדברים האלה להסיט במעט
את צעיף העמימות והמידע המוטעה האופף את הכפייתיות שלנו ולאפשר רק מבט חטוף
פנימה, הם מילאו את ייעודם. הם אמורים גם לעזור לאלה מאיתנו המחלימים להבין את
אופיו של השינוי מקצה לקצה ברגש ובאופי שחייב להימשך אם רצוננו לחיות חיים
במפוכחות, באושר ובחירות. " (עמוד 38 בספר הלבן)

ראשית כל שלום לך וברוך הבא למחוזותינו. תודה רבה על העלאת הנושא.

אמנם הגעתי קצת באיחור וראיתי שאלתך זו רק לאחר שחברים אחרים הקדימוני בתשובתם (מציאות החיים כפו עלי נתק בימים האחרונים) אך לא אמנע מלהציג את הדברים ממבט ראייתי. (כמובן שזה לא איבחון מומחה)

הרגשתי האישית היא שהבעיה שלי היא בברקסים. לא בגז. הברקסים שלי משופשפים. ולכן אני לא מסוגל לעצור ואני מתרסק בתהום.

מבלי להתייחס להלכה כרגע יתכן שיהיו אנשים שיוכלו לצפות בפורנו ולדעת את הגבולות שלהם. הם לא מכורים. אני לא מסוגל. ברגע שהתחלתי, כל עוד אני לא צורח מכאב, אני לא מפסיק. וזה לא חייב להיות "פורנו". כל דבר שיריח תאווה ממרחק מליון ק"מ אני מאבד את הראש. אני מסוגל לגמוע מרחקים ו"לשרוף" שעות (וכסף) על נסיעה רק בשביל לבדוק האם יזדמן לי אפשרות "ללגום" (וידוע לי מראש שמעבר ללגימות לא תהיה לי שום אפשרות לעשות) וגם זה - רק אולי! ואח"כ כמובן לחזור הביתה אותו מרחק. אני הרי לא יכול להשאר שם כל היום וכל הלילה!

האין זאת התמכרות?

תודה על כל התגובות שלכם. אם הבנתי נכון במקרה שאני יכול לשלוט בדברים זה לא התמכרות. במקרה שלי ממש לא מרגיש שבכל פעם שהתחלתי עם זה הייתי חייב להמשיך היו פעמים רבות מאד שהפסקתי לפני. מה שכן זה שבמציאות לא עברה עלי תקופה ארוכה בלי אוננות. האם בגלל שאני צורך את זה לפעמים אני מכור? הרי הרבה מאד אנשים מאוננים לפעמים. כמובן שהייתי שמח אם לא הייתי עושה את זה אף פעם, אבל לא בטוח  שכשאני עושה את זה זה מתוך דיבוק בלתי נשלט, אולי זה כן משהו שנתון לבחירה שלי.

חבר יקר,
בכל זמן שהותי בפורום אף פעם לא אמרו למישהו אם הוא מכור או לא. זאת יכול רק האדם לקבוע על עצמו.
השאלה היא, אם אתה רק נהנה מזה כמו כולם. מה העניין להפסיק?
ואם ברור לך כשמש שזה דבר לא טוב (מכל סיבה שהיא) ואתה רוצה להפסיק לצמיתות! אז למה שלא תפסיק?
מציע לך לבחון את עצמך במסע של 90 יום. אחד הכלים של שמור עינך.
אם צלחת 90 יום בנקיות, אולי אתה אכן לא מכור.
ואם אינך מצליח לעבור את 90 הימים, שאל את עצמך, מדוע?
בכל מקרה, אנחנו כאן נשמח להיות איתך בכל מצב בכל שאלה ובכל חיזוק שיעזור לשמור על עוד יום נקי.
בהצלחה רבה

הושעיה יקירי משכבר הימים, כתבת בצדק בתחילת דבריך כי תשובה לשאלה כזו יוכל רק הוא להשיב לשאלתו.

אך הוספת לכתוב משפט שאני בספק אם הוא מהווה מדד לשאלה אם אדם סובל מבעיית התמכרות .
וכך כתבת  אם צלחת 90 יום בנקיות, אולי אתה אכן לא מכור

אני אישית מכיר מכורים תקופתיים, שיכולים להישאר נקיים גם הרבה יותר מ 90 יום, והאמן לי הם סובלים מבעיית התמכרות באופן קשה מאד. אגב בספר הגדול מסופר שם, אם זכרוני לא בוגד בי. על איש חביב בשם "פרד" שהיה נקי 25 שנים אך כנראה סבל מבעיית התמכרות קשה, ואפילו קשה מאד ברמה כזו שכמדומני מצא את מותו כתוצאה מכך.

רק אותך איש תוהה לא הבנתי. ואצטט אותך ברשותך
במקרה שלי ממש לא מרגיש שבכל פעם שהתחלתי עם זה הייתי חייב להמשיך היו פעמים רבות מאד שהפסקתי לפני.

אם הבנתי את שכתבת נכון, הרי שהיו פעמים רבות שהצלחת לא להמשיך את תהליך ההתאוות. הצלחת לא "לגמור" את המסע החולה

אבל איש תוהה יקר האם תחשוב שאלו חיים שפויים ובריאים ? להתחיל כל כך הרבה פעמים? להתחיל בלי יכולת שלא להתחיל?
ההתחלות האלו, החיפוש הכפייתי והטורדני הזה. היא זו ששייכת ומשותפת לחולים  במחלת ההתמכרות.
                            אין לנו הגנה בפני המשקה הראשון [מתוך הספר הגדול]
העובדה שאדם מתחיל ולא גומר, זה דוקא משהו שאפילו אנשים נורמטיביים מתקשים בו. [ודוקא בהקשר הזה אתה לא כך נורמאלי ;)]
רק שאנשים בראים לא מתחילים כל כך הרבה, הם בעיקר לא מוכרחים להתחיל.

ובקשר לשאלתך, תשובה מדויקת לשאלתך המדויקת תמצא כמובן בדברי המגיבים הקודמים.

אני שמעתי מחבר וותיק: "אם ניסית להפסיק לגמרי כ"כ הרבה פעמים ולא הצלחת תשאל את עצמך למה"