אסירות היקר
its your call
כמו שאתה מבין ורואה
אני את מחסום הבושה
ומחסום הכנות
פרצתי מזמן (אני חושב אחרי הכנס)

איזה יופי, תודה לך על הסכמתך דורון, כפי שהושיעה כתב יש תועלת לכל המתבוננים. מעבר למה שסוד כבר כתב לך - נראה לי שבדיוק לזה הוא התכוון כשכתב על הקשר שבין השימוש לפגמי האופי, לא סתם תחושת האשמה כירסמה אותך מבפנים, לא לחינם נפרדת מהחברות, הרצון הגדול לפורנו 'יושב' על משהו, אצל מכורים כנראה שזה קשור לחסר אישותי כזה או אחר.

ולעניין השאלות -קודם כל אם הייתי מחלק ציונים כמורה שלך היית מקבל 100 על הכנת שיעורי הבית.. אחשלי אקח ממה שכתבת 2 נקודות עיקריות. אדגיש שאני מאמין לך לגמרי בקשר לאקסטזה, כך אני חווה תאווה. מצמיח כנפיים ומשייט לי לחלל, רק שהנחיתה אצלי קשה יותר, כואבת, (פיתרון שהופך לבעיה...)

1 - עדיין לא הבנתי למה אתה צריך לקבל על עצמך להפסיק, נשמע שאתה עושה לעצמך טוב. מאוד. יותר מיזה, אני ממש לא מבין את אשתך, נראה לי שהיא סתם מקנאה ב... טוב שיש לך... כתבת שאחרי שאתה משתמש, אתה חש מקסימום ריקנות קלה, (מכה קלה בכנף?) שום דבר ששינה של כמה שעות לא יפתור, מה שאולי מחדד את אי ההתאמה של המשפחה אליך, מה אכפת להם? כמה רגעי אושר של אבי המשפחה? זו צרות עין. אולי באמת אתה צריך להפרד מהם (ציניות!)

2 - למה היית אומלל ללא זוגיות, הפורנו לא הספיק? אין שם 'כפיות'? יש מצב שלשריטה שלך קוראים 'זוגיות עם פורנו'?

בהחלמה.
אוהב.

אסירות היקר תשובות
1. חסר אישותי ? מה זה
2. אולי לא הסברתי טוב -אבל אישתי בכלל לא מודעת לגודל הבעיה ובטח ובטח לא על שילוב של פורנו עם דברים אחרים
היא כן יודעת שאני בפורום וכן מנסה להפסיק אבל זה עלה רק לאחר שכבר הייתי פה
כך שהיא לא הבעיה
אמרתי מקודם שהשימוש המןפרז בפורנו גרם לי לחוסר אינטימיות וחוסר רצון הרבה פעמים לסקס אמיתי
וגם כשכבר בצענו את זה -זה היה ממקום מרוחק ומנותק 
ואין מה לעשות אצלנו החילונים אומרים  כשטוב במיטה טוב בהכל וכשרע במיטה רע בהכל
3.למה הייתי אומלל ללא זוגיות? -משום שאני טיפוס זוגי-
נכון שזוגי לא עובד טוב עם פורנו
אבל מה לעשות זה המצב (דר גקיל ומיסטר הייד -כבר נאמר אלפי פעמים)

אני שמח שהגענו למסקנה שהיא לא הבעיה.. חֶסֶר אישיותי - יש אישיות, והיא חסרה, ישנו אופי ומשהו בו פגום, זו בעיה כלל אנושית. היצור האנושי אינו מושלם. אצל מי שעסוק בפעילות אובססיבית כזו או אחרת, החסר הזה מתמלא על ידי אותם פעולות אובססיביות.

רק ברגע שהאובססיה נעצרת, כשהיא כבר לא ממלאת את הפונקציה של "סתימת החורים" הזו, המציאות מתבהרת, ראית פעם אישה שאין לה כח לסדר ת'באלגן לפני בוא האורחים, דוחפת הכל מתחת למיטה ומותחת שמיכה פרחונית על המזרן? זו האובססיה... פורשת שמיכה על הכל.

לדוגמא אצלי, חסרים דברים רבים, מישהו מתייחס אלי לא כפי מה שנראה לי, אני מתרחק ממנו, אדם בוגר מלבן את העינינים, הילדים לא ממושמעים בבית, אני נטרף, מרגיש איבוד שליטה, אשתי פוצחת ביוזמות משלה אני חש מיותר, אבא שלי אומר לי משהו אני נזכר ב...

נסה לבדוק איפה זה תופס אותך.
בהחלמה.

תודה דורון, הבנתי מצוין.

אז מה שאתה אומר זה שפורנו זה כיף (אני מסכים) ושזה דופק אותי בזוגיות גם אם אשתי לא יודעת מכך בכלל, כי התאווה הורגת את האהבה.

אבל אם זה היה רק הענין הזה - היה לי מאוד קל להפסיק. הרי ברור שלכל דבר בעולם יש מחיר, וגם אם לפעמים עושים שגיאות, אבל בגדול אני לא נכנס לכביש בלי להסתכל כיון שהמחיר יהיה יקר מידי וכן הלאה. אני גם לא אשלם על רכב פי ארבע ממה שהוא שווה רק כי הצבע מתאים לי, כי זה פשוט לא שווה. אז הגירסא הפשוטה שטוענת שאני מפסיק כי זה לא משתלם לי היא בסדר גמור, אבל אני רוצה ללכת צעד אחורה ולשאול למה המשכתי לעשות את זה אם זה לא השתלם לי לפני כן.

אז אפשר לפטור את זה בכך שזה פשוט "אובססיה" ולכן קשה לי להפסיק. אוקיי, אבל אני נוטה לומר שזה לא בדיוק ככה, והסיבה שזה הפך אצלי אובסיסי היא כיון שזה ממלא יותר חסכים מאשר סתם כיף של פורנו. התמכרתי לזה כי האקסטזה הזאת והבריחה היוו פיתרון למשהו לא פתור אצלי עמוק בפנים.

נכון שלא ידעתי את זה כאשר הגעתי להחלמה, אבל דוקא כשעובר הזמן ואני מסתכל אחורה אני מבין כמה אני נכה בהרבה מובנים.

אוקי אני איתכם חברים שלי
יש לי כנראה חסך (שימו לב -לא פגמי אופי -או שזה אותו דבר ? -ולא שאני
חושב שאין לי פגמי אופי -אני פשוט עדיין לא מבין איך הם קשורים לתאוה)
אין לי מושג מאין הוא בא
גדלתי למשפחה מדהימה
ילדות מדהימה
בגרות מדהימה
דימוי עצמי ובטחון גבוה
מעולם לא טופלתי או הרגשתי צורך להיות מטופל
אצל פסיכולוג או פסיכיאטר
סך הכל החיים שלי בכלל עד היום סוג של פיקניק
(אמרתי כבר מזמן שאני אופטימי חסר תקנה )
מעולם לא עברתי או חויתי טראומה או התעללות מינית
אז מאיפה לעזעזאל זה הגיע
והאם מישהו יודע בכלל אם אפשר למצוא את זה
(אולי היפנוזה) ?
אני מוכן לנסות הכל כדי לנסות להבין
גם אם זה לא יעזור בגרוש
עדיין אני רוצה להבין

דורון - מדהים.

כן, יש דבר כזה שנקרא "סיבות ותנאים", אבל לפני כן עוד שאלה ברשותך: מה הקשר בין החסך הזה לבין התאווה? ובמילים אחרות: איך התאווה הזאת מתחברת לחסך הזה ומה היא אמורה לפתור בו?

היי  סוד
אתה שואל אותי ?
-אתה המומחה פה
לפני יומיים לא ידעתי שיש לי חסך

דורון אהובי
אני לא חושב שהחסך חייב להגיע מאיזה שהוא מקום חיצוני
גם אנשים בעלי נתונים מושלמים נמצאים באס איי, לפי רוב התמכרות מגיעה ממקום של אינטלגנציה רגשית גבוהה עם רצון לשליטה ועוד פגמי אופי מולדים, ואפילו יש טוענים תורשתיים. כך שגם אם בחוץ לפי המתבונן הכל חלק וטוב, החוויה האישת היא זו שמעצבת את אופיו של המכור.

אסירות וסוד היקרים

היה פה כבר חבר שתיאר את מה שקורה כאן כניתוח עם מנתחים, אני אמשיך בקו שלו. ואומר, אני לא רוצה להפריע ואני לא מנתח גדול, אבל אני מתלמד, וגם מתלמד צריך לאמר את דעתו כשהוא חושב לנכון שזה נדרש.

בחוו"ד של הרופא בספר הגדול הוא כותב שההסבר לשתיה כבריחה מתחושות כאלו ואחרות הוא לא הסבר מספק, מכך הוא מגיע למסקנא שחוסר ההגנה שיש לאכוהוליסט הוא לא בגלל הקושי שיש לו מול רגשות מוקדמים אלא דוקא מול תופעת הכמיהה. וכך גם בתוך הספר בפרקים יש פתרון ועוד על אלכוהוליזם, ביל חוזר על אותו רעיון.

מה שנתפס כתפיסה רווחת אצל הרבה חברים שהדחף האובססיבי בא כחוסר יכולת להכיל ולהתמודד עם תחושות מסוימות, הוא לא בהכרח נכון כמסביר את חוסר ההגנה מול התשוקה.

הוא כן יהיה נכון אצל רבים מבינינו, הוא יהיה נכון גם בגלל שהתעסקות עם תאוה נוטלת מאיתנו את היכולת להכיל ולהתמודד. אבל היא לא ההסבר לחוסר ההגנה שלנו מול תאוה!

אני באופן אישי מכיר חברים שהם חולים ואפילו מאד, אבל מעולם לא ברחו מכלום כי לא היה להם ממה לברוח.

הסיבה שצעדים 4 ו.. נצרכים היא לא מהסיבה הזו.. אבל כאן הוא לא המקום

תודה מוישלה  היקר
לגבי תורשתי מענין מאד !!!
חבל שאין לי את האומץ ללכת לשאול את אבא שלי
האם בימי צעירותו הוא היה מכור  לתאוה
או גרוע מזה את אמא שלי
עדיין אני תוהה האם יש אפשרות לגלות את המקור ?

לזה קוראים בספר הלבן הבסיס הרוחני (לא דתי!). לקחנו משהו רגיל ופשוט, פעולה מהנה שכל אדם עושה, אבל הלבשנו עליה משימות שלא קשורות בכלל.

בא נלך להתמכרות אחרת כי תמיד יותר קל לראות את זה על אדם אחר. אני למשל אוכל שלוש פעמים ביום, לפעמים אפילו מנשנש בין הארוחות ולפעמים צם יום. זה בסדר גמור, כיון שהאוכל ממלא אצלי צורך רגיל שהוא אמור למלא. הוא ממלא את הפתרון של הרעב, לפעמים הוא ממלא פתרון להנאה ושינוי (כשאני יוצא למסעדה), לפעמים סתם כיף (חפיסת שוקולד) וכן הלאה. לסיכומו של דבר: עבורי אוכל הוא רק אוכל.

אבל ישנם אנשים שמשתמשים באוכל למשהו אחר לגמרי. אמנם הם התחילו לאכול כי זה היה כיף, ואז הם המשיכו כי זה היה יותר כיף, אבל בשלב מסויים האוכל כבר לא ממלא את תפקידו כאוכל (למרות שכמובן תמיד ניתן לומר שהוא משביע, מהנה, גורם ליציאה למסעדה וכן הלאה). האוכל משמש כפיתרון לבעיה. הענין הוא שגם כאשר מגיעים לשלב הזה, עדיין אין בכך כל רע כי הפיתרון עובד מצויין, ואז אפילו יותר כיף כי יש שתי ציפורים במכה אחת. גם נהנים מהאוכל והוא גם משמש פיתרון.

הוא שם לב שהוא בבעיה רק כאשר הוא משמין ומנסה להפסיק לאכול. לפני שהוא מנסה להפסיק (גם אם הוא מאוד שמן) הוא יודע רק במעורפל שיש לו בעיה, אבל כשהוא מנסה ולא מצליח, פתאום זה מתחיל להכאיב.

וכאן לכאורה זה אמור להיות פשוט: אם אוכל זה רק אוכל - אז תפסיק כי הרווח ממנו רב על התועלת. אבל אם האוכל עונה לצורך בסיסי אחר - אז כמעט בלתי ניתן להפסיק כיון שהצורך הזה נותר בעיניו והוא יוצר לחץ כבד על האדם לפתור אותו.

אז הקשר בין החסך לבין התאווה הוא פשוט כיון שהשתמשתי בתאווה (הרגילה, המהנה והטובה) כדי להתעלם מאותו חסך, כיון שלא היו לי שום דרכים אחרות להתמודד איתם.

(אגב, כאן אני יכול למזג את הפגמי אופי עם החסך. כי למיטב הבנתי החסך הוא עובדה והפגמי אופי הם התנאים שבגללם לא יכולתי לחיות עם החסך הזה והייתי חייב להשתמש בפיתרון הזה. נאמר שאני סובל ממחסור באהבה, זה בסדר גמור ולא ניתן לשנות את זה. ישנם אין ספור אנשים שסובלים מהבעיה אבל גם יודעים איך להתמודד איתה. ואילו אצלי בגלל פגמי אופי שונים - כמו פחד, חוסר בהערכה עצמית ועוד - הייתי חייב להשתמש במשהו אחר כדי להמשיך לחיות חיים שפויים ונורמליים).

כאוב, אני חושב שזה שני שלבים שונים.

כל מכור ברח ולכן פיתחנו את ההתמכרות ואין כאן שום חידוש של הצעדים, וכך יאמר כל פסיכולוג מתחיל כמובן. הרעיון המהפכני היה ההמשך מנקודה זו שאומר שלאחר מכן פיתחנו אלרגיה לתאווה וכלפיה אנחנו חסרי אונים.

אבל ברור שהסיבה שהגענו לכאן היא לא בגלל שאנחנו אוהבים פיצה אלא בגלל מה הפגמי אופי וכפי שהוא כותב בחוות הדעת של הרופא שאנחנו נעשיים עצבנים וחסרי מנוחה ואנחנו לא יכולים לפתור את זה עד שאנחנו משתמשים בסם המועדף עלינו.

סוד היקר.

צדקת זה מה שכל פסיכולוג יאמר. אבל זה לא מה שביל וחבריו כולל הרופא שם חשב.

הוא מתאר את חוסר השקט לא כביטוי לקושי להתמודד עם תחושות. יעוי"ש

ובמפורש הוא גם כותב שחוסר ההגנה מול הלגימה הראשונה קיימת בלי קשר לבריחה ולא רק בגלל האלרגיה.
הייתי יכול להסכים איתך שהאלרגיה התפתחה במשך הזמן, אבל הכמיהה כפי שהוא מכנה אותה שבפניה אני חסר אונים עוד לפני הלגימה הראשונה אם להבנתך צריך שתהיה לה סיבה מוקדמת בשביל שהיא תופיע אין סיבה שבהמשך היא תתרחש גם בלי סיבה מוקדמת

אני אצטט את דבריו שם עם ההדגשים הרלוונטיים אם זה חשוב, אבל אני בטוח שאתה קראת אותו כמו שאני קראתי רק שהבנו אחרת

אשתדל לחזור אל זה עוד רגע, אבל בסיכום תהליך ההתמכרות כפי שמופיע בספר הלבן הדברים נכתבים מפורש:

הוא הופך למנגנון ההתמודדות העיקרי.
מנגנון ההתמודדות מפסיק לעבוד.
החגיגה נגמרה.