חברים יקרים, כפי המצויין בספר הגדול לפעמים כדאי 'לתקוף בעיה מהאגפים'... לאורך השיח עם דורון נקטתי בכוונת מכוון במילים אחרות מהרגיל ולא בכדי,  תחושתי היתה שהוא ספציפית נזקק לרמת שיח אחרת ולכן אמשיך בקו הזה, ולא, זה לא 'ניתוח' שלו בלבד, אני רואה תועלת וערך לומר את הדברים המוכרים במילים נוספות. אענה לדורון ואתייחס גם לשאר הנושאים שהועלו וביניהם ע"י כאוב.

דורון, לאוך ההחלמה זכיתי להיות ספונסר של אנשים שונים בעלי רקע סוציו אקונומי מגוון, כולל ממשפחות נהדרות (אגב, גם משפחתי נחשבת לנהדרת משובחת ומיוחסת) בעלי מעמד חברתי וכלכלי הולם, ביטחון רב ודימוי עצמי גבוה (עכשיו אני מבין מאיפה צמח האורך שלך) זה לא אומר שאין סיבה פנימית, אחד ועוד אחד לא יכול להיות ארבע אלא אם יש כאן עוד שני נעלמים.

אצל רובנו 'הנעלמים' הללו אכן הם הבריחה, וכדאי לגלות אותם מכמה סיבות, העיקרית שבהן היא שאז יהיה אפשר לנקוט בשינוי בגישה והפסיק לברוח. אבל האמת היא שזה לא כך אצל כולם. דברי כאוב נכונים, הוא מכיר כמוני חברים שנולדו עם כפית של כסף בפה ולא חסר להם (לכאורה) מאומה.  אבל גם אצל חבר'ה כאלו אני שמתי לב שיש נעלמים, זה שהכל היה טוב לא באמת אומר שהכל היה טוב.

הן בגלל שבמציאות הם לא קיבלו את מה שנזקקו להם. כי המרכים הרגשיים נפשיים היו שונים. והן בגלל שברגע שהכמיהה אכן התפתחה, האינטראקציה הבין אישית עם הסביבה קיבלה מימד אחר, של אישיות התמכרותית, אז נכון שהכמיהה התחילה ככמיהה שאין מפניה הגנה בלי סיבה יוצרת, אבל ההמשך היה אוסף סיבות נוספות של יחסי אנוש שהעכירו עם הזמן.

קשיים בולטים שמקשים על מכור לחיות באופן נורמטיבי הינם שקרים - חוסר כנות, חוסר אחריות - האובססיה במקום הראשון, ולמרות התפקוד הסביר האנרגיה המושקעת בהסתרה ובהתכחשות לא פעם נוטלת מהמכור עם כפית של כסף את החיים עצמם.

בהחלמה.

 

תודה אסירות,

כתבת:




אתה בטוח שזה ככה ולא הפוך? משום מה נראה לי לומר שהיו לנו בעיות בפנים והם אלו שהיוו את הכר הפורה לכך שהשימוש המוגבר ייהפך להתמכרות (או במילים אחרות יצור את הכמיהה שאין לנו הגנה מפניה).

וואו חברים כמה אינפורמציה
אני בטוח אקרא את הפוסט הזה כמה וכמה פעמים מההתחלה
אני לא בטוח שאצא חכם יותר או מכור פחות
אבל זה הבהיר לי כמה נקודות
לפני כמה ימים דוקטור פנחס כתב לי משפט
שבעיני נראה אז קצת מוזר
הוא כתב וסלחו לי אם אני מצוטט לא נכון
שהוא שמח שהוא מכור -כי זה הכיר לו את 12 הצעדים
ווהצעדים גורמים לו להתקרב לקדוש ברוך הוא
ברוח הדברים הללו
גם אני שמח שאני מכור והכרתי את הפורום הזה
וזכיתי להכיר פה כל כך הרבה אנשים נפלאים
תודה על הניתוח החולה אומנם עדיין לא בריא
אבל הוא כבר ״מתלוצץ עם רופאיו״

סוד, ברוב המקרים זה אכן הפוך, חיפוש אחר בריחה, פיצוי. כמו במקרה האישי שלי. אצלי אכן הכמיהה נובעת מחוסר שקט חוסר סיפוק ונרגזות תמידית, אך הכרתי גם מקרים שלא, לא היתה כל בריחה, זה לא אומר שלא היו 'בעיות', כמו אגו, אבל הם היו סבירות כמו אצל כל אדם..

וכפי שציין כאוב, זה בעצם מה שכותב דר' סילקוורט בחוות הדעת של הרופא.. אלרגיה פיזית כשמה כן היא, דומה לחלוטין לאלרגיה לבוטנים, אלרגיה פיזית ללא בריחה, השוני הוא בעיוות המחשבתי  הקיים אצלינו וגורם לנו להתפתות. הבעיות הגדולות הגיעו בהמשך..

ולדורון, אצלנו אומרים שמגלגלים זכות על ידי זכאי, הזכות הזו גולגלה לפתחנו באמצעותך... תודה שאתה כאן, זוכר שכתבתי לך שאם תשאר מספיק זמן יקרו דברים טובים? נראה לי שהם קורים... אתה מתלוצץ עם חבריך..

בהחלמה.

היי סוד
אמרתי שאני בטח אקרא את זה כמה פעמים

אז הקשר בין החסך לבין התאווה הוא פשוט כיון שהשתמשתי בתאווה (הרגילה, המהנה והטובה) כדי להתעלם מאותו חסך, כיון שלא היו לי שום דרכים אחרות להתמודד איתם.

(אגב, כאן אני יכול למזג את הפגמי אופי עם החסך. כי למיטב הבנתי החסך הוא עובדה והפגמי אופי הם התנאים שבגללם לא יכולתי לחיות עם החסך הזה והייתי חייב להשתמש בפיתרון הזה. נאמר שאני סובל ממחסור באהבה, זה בסדר גמור ולא ניתן לשנות את זה. ישנם אין ספור אנשים שסובלים מהבעיה אבל גם יודעים איך להתמודד איתה. ואילו אצלי בגלל פגמי אופי שונים - כמו פחד, חוסר בהערכה עצמית ועוד - הייתי חייב להשתמש במשהו אחר כדי להמשיך לחיות חיים שפויים ונורמליים).


הבנתי סוף כל סוף -
ונראה לי גם שאם היית כותב את זה כתגובה -בפעם הראשונה ששאלתי אותך את השאלה
לא הייתי מבין מה אתה רוצה ממני
הייתי חייב את שרשרת הפוסטים לפניה

דורון היקר.

עושה רושם שהניתוח הצליח? 

תודה דורון, נהנתי מאוד מההתכתבות ואשמח להמשיך.

כאוב, עברתי על חוות הדעת של הרופא ועל הפרקים הראשונים בספר הגדול בנוגע לאלרגיה, כמיהה ובריחה. זה נושא רחב לגמרי, לא פשוט בכלל.

באופן כללי נראה לי שיש כאן שני דברים. הבריחה והאלרגיה. אם זה היה רק בריחה - ניתן היה לטפל בזה בטיפול פסיכולוגי רגיל, ולכן בעצם כאשר נכנסים לעומק הדברים אז כמעט כל אחד יכול להסכים שבמידה זו אחרת היתה כאן בריחה. הענין של הכמיהה (האלרגיה) הוא למה הטיפול הרגיל לא הצליח. אשתדל לכתוב על זה אחרי שבת.

סוד היקר

אכן צדקת כי הוא נושא לא פשוט.

אבל ברשותך, יש לי רושם ואולי הוא בגלל שלא הספקתי לעבור על כל התכתובות כאן באתר.
שיש דגש מאד חזק לחלק שמכונה כאלרגיה שהוא נכון רק אחרי הלגימה הראשונה. אבל החלק של הכמיהה שהוא קיים עוד לפני התהוות האלרגיה, לפני הלגימה הראשונה. שבעצם מולה אנחנו חסרי אונים. והצורך לפתור אותה בהתעוררות רוחנית בדוקא בשביל לקבל הגנה מאותה כמיהה שאנו חסרי כוח מולה. זה חלק שמשום מה לא כל כך מודגש או שהוא נכנס תחת אותה מטריה של האלרגיה, מה שממש לא נכון. גם בעולם הרפואה [רפואת הנפש] הרעיון מתחלק ל2 1] אלרגיה פיזית 2] כמיהה, אובססיה.
כשכתבת כמיהה [אלרגיה] חששתי שכונתך לאחד בין החלקים. ומקוה שטעיתי.
אחכה לראות את מה שתכתוב בשביל לדעת אם טעיתי.