אני לא הולך לכתוב בפוסט הזה את הביוגרפיה של חנן קריסטל קרן נויבך או רינה מצליח... (פרשנים פוליטיים) אין לי מאומה עם נחמיה שטרסלר (פרשן כלכלי) זוהיר בהלול ודני דבורין (פרשני ספורט) לא אכתוב מילה על ההתפייטות המוגזמת של אייל שני (פרשן אוכל - שיא הרצינות, יש דבר כזה.) ובכל זאת יש רגעים שאני חש שבקלות הייתי מחליף אותם. זהו מאמר על שני צדדַי כפרשן, האחד, כמי שמביע את דעתו על ארועים ומלהג מבלי שדבר מחייב אותו. וצד נוסף, מי שהפרשנות שלו לארועים מובילה ומנתבת אותו בחייו. אתפלל להכוונה ולא לפרשנות מוטעית...
אחד מחברי הקרובים רצה לשלוח אתי לשדר 'בציפורי לילה', האמת שנראה לי יותר מתאים להחליף את יובב כץ 'בשנינו ביחד וכל אחד לחוד'... קישקשתי בלי סוף. חיוויתי דעה בעניינים שלא היה לי מושג לגביהם רק בשביל לקבל תשומת לב, גם עכשיו, אה? לא נורא. זה מה יש, וזה יותר טוב ממה שהיה בעבר... מדוע? כי מרגע שהעזתי לפתוח את הפה, לא הצלחתי לסוגר אותו, גיליתי שאני איש של מילים, תן לי נושא וזמן ואני כבר אעמיס אותו במילים ללא גבול, ללא קשר (מאיפה אתם חושבים שמגיעים הפוסטים הארוכים שלי?) למדתי להרפות, עודני.
לא לחינם הבאתי את השמות דלעיל, כמו כל פרשן שמכבד את עצמו ידעתי לתזז בין הנתונים, לומר דברים והיפוכם במשפט אחד מבלי למצמץ ולהסמיק. בדיוק כמו הפרשן פוליטי שאינו מתבלבל מהמציאות ומדווח על מהפך שמתבשל, בתוך זמן הוא יצוץ ויזעזע את אמות הסיפים... ומשלא קורה דבר הוא מסביר בלהט שלא הובן כהלכה, גם כשמתברר שהכל עורבא פרח... ממש כמו הפרשן הכלכלי שבמהדורה אחת מציג את הנתונים בארשת פנים מתוחה ומודיע שאנו 'בעיצומו של מיתון עמוק', ובאחרת מציג את אותם נתונים ובצהלה מכריע 'שהצמיחה החלה'...
פרשן טוב הוא מי שיכול לדבר - עדיף בביטחון מוחלט - בכיוון אחד, וזמן מעט אחר כך לומר באותו ביטחון את ההפך המוחלט. הייתי המום כשראיתי לראשונה את פרשן האוכל מנהל דיאלוג מרגש עם... עגבניה מיובשת שניצבה לה מבוישת במרכז צלחת ענק ריקה.. כשבאתי להחלמה זה היכה בי, אתה מתנהל בדיוק אותו דבר. זה המקצוע שלך. פרשן. מרוב פחד משקט, אתה מקשקש. סתם.
איזה כיף שהיה לי עם מי לדבר בלי קישקושים.. האיש האוהב סיפר לי על עצמו ולימד אותי לשתוק, כשאין לך מה לומר על עצמך שתוק, שתקתי. המון. אחרי זמן שאלתי אותו על מה כן לדבר, והוא ענה לי, שתף במה שאתה רוצה לעשות ולא כדאי לך לעשות ואינך עושה. (תודה בחוסר אונים) אחר כך תשתף במה שאתה רוצה לעשות ואתה עושה. (פעולות החלמה – תקווה) כך בפשטות, עזר לי מאוד לעשות סדר בבלאגן, גרם לי להפסיק 'לפרשן' ולהתחיל לעשות.
כמה מילים על חלקו האחר שלי כפרשן – הרגשתי שעליתי שלב בהחלמה, כשהתחלתי להפנים שהמציאות כפי שאני חווה אותה היא לא בהכרח מה שבאמת קורה, היא רק הפרשנות שלי להתרחשות. עליתי שלב כי כבר לא הייתי 'אני נגד העולם', זה היה יותר 'אני ממול עצמי'. 'האחרים' יצאו מהמשוואה הזו. לא שלא התעצבנתי מהזולת, התחלתי להסתכל לכיוון שלי יותר.
יש לי דוגמאות רבות, יכלה הדף והם לא יכלו. הנה לכם אחת פשוטה - לפני זמן מסרתי לבוס דו"ח ביחס לאחד הרכיבים עליהם אני מופקד בתחום אחריותי בעבודה. הוא הציע דרך פעולה ספציפית, קיבלתי, השתדלתי ליישם. לפני ימים הוא התעניין ביחס לתפקוד של אותו 'רכיב', נתתי כמה פרטים יבשים משכתי בכתפי ואמרתי לו ישירות שאין לי כח ומצברוח לדו"ח וביקורת, הוא היה המום. מה?! ביקורת? רציתי להחמיא לך. לומר לך שהתפקיד נפלא והפידבקים מדהימים... ההיסטוריה שלי קיטלגה את פנייתו כביקורת. 'פרשנתי'. לא נתתי שום צ'אנס לאופציה אחרת.
אחר זמן מה בהחלמה כשראיתי את הפער בין מה שאני מרגיש וחושב למה שמתרחש הלכה למעשה במציאות נבהלתי, הגעתי למסקנה מפחידה, לא פחות - מי יודע כמה מהמריבות הקשות שלי עם האנושות נבעו בגלל הפרשנות המוטעית שנתתי.. כמה מהומות חוללתי על כלום, כמה קשרים הפסדתי עם מי ומה שיכלו להועיל לי ובגלל 'המשקפיים' המאובקות שלי הם אינם.
זו לא הלקאה עצמית, איני בא ליילל על העבר, אני גם לא רץ לרפא קשרים הרוסים, ולבנות גשרים שעמלתי למוטט, זמנם יגיע ובהתייעצות, זו קריאה להתבוננות פנימה, היום, בזמן אמת, למדתי לומר לעצמי בקול - אל תקבל כהנחת יסוד את התחושה שהעולם נגדך. שמה שנדמה לך שקורה באמת קורה, השאר אחוזון של ספק, אולי דרכו יכנס מעט אור ותחשוב בעוד זמן אחרת...
התרגול המחשבתי הזה, היציאה החוצה, אצלי עזרה לי לראות עוד יותר ברור את החלקים שביכולתי, וכשביקשתי אומץ, קיבלתי.
