היה לי פעם חבר. קרו לו רזי. רזי ברקאי. לא, לא פגשתי אותו אף פעם, וגם אני לא דיברתי אליו. אבל הוא? הוא דיבר אלי המון. אני חושב שצברתי מאות שעות של האזנה אליו. אהבתי אותו? לא נראה לי, אבל אהבתי לשמוע אותו ושכמותו. כשהייתי שומע את מנגינת הפתיחה של תוכניתו זה היה עושה לי ריגוש. טוב, הייתי יכול לוותר על דברים ולא לשמוע אותו והיו שנים שלימות ששעות העבודה לא אפשרו לי להאזין לו, אבל כשכן היתה אפשרות, זו היתה חגיגה מבחינתי. רזי מראיין את שר הבטחון/שר הפנים/מנכ"ל שלום עכשיו, ומנחם יושב ומתמוגג.

למה היה אתם שואלים? כי עכשיו, דווקא בחודשים האחרונים יש לי אפשרות לשמוע אותו כל יום, אבל זה לא קורה. אני לא מדליק את הרדיו. גם בנסיעה, אני בדרך כלל מעדיף לשמוע מוזיקה, אלא אם כן אני יודע שהולכים לדבר בחדשות על קצבאות הילדים וזה נוגע לי ברמה האישית.

מה גרם לשינוי? טוב אין לי כוח להסביר באריכות, נראה לי שכל אחד יכול להבין לבד, אבל בשש מילים, אני לא מחפש יותר לאן לברוח.

אז אולי יש כאן מישהו שיודע מה קורה עם רזי ברקאי? מה שלומו? הוא עדיין משדר?

אסירות החליף אותו

אולי הוא סוף סוף שם נקודה

כשיש רעש פנימי, קשה לאזניים רגישות לשמוע אותו, במצב כזה עדיף לשמוע את רזי, את ברקאי, ואת רזי ברקאי. רק לא אותי.

כיף לך מנחם היקר שיש בך שקט, שמאפשר לך לשמוע את הקולות העדינים שבצלילי המוסיקה.

אבא שלי כנראה אוהב אותך

בתקווה שלא מצאת משהו גרוע יותר ממנו

תודה חבר,

אצלי זה לא רק השלווה אלא גם הכניעה. אני נכנע מול העובדה שיש דברים שהם מתאימים לאדם רגיל אבל לא מתאימים עבורי. אני לא אדם רגיל. אני לא יכול לשמוע חדשות (כי זה גורם לי להתרגז) ולא לגלוש בכל מיני אתרי חדשות (כי יש שם תמונות ותוכן של תאווה).

נכנעתי. אני מעדיף לוותר ולא למות.

נגעת באחת הנקודות שאצלי באופן אישי הושפעו מאד מהתכנית.

הקשבתי לא רק לרזי, אלא גם לעירית וקובי, וגם ליעל דן, עבור דרך אביב ואסף, שלא לדבר על רינו ועל יואב אביב. בקיצור, הייתי מסתובב עם אוזניות הרבה מאד שעות, ובורח לעולם שכולו פוליטיקה, ברבורים ומעט הומור.

באסירות תודה גדולה, מכור לפוליטיקה כמוני בקושי יודע מה קורה בכנסת, וגם זה מאיזה עיתון יומי שנשלח במייל. וההפתעה הגדולה? שאני מאושר ושלו הרבה יותר. כמעט לא מרגיש שאני מוותר על משהו, חי בתחושה טובה הרבה יותר.

מנחם, תודה שהזכרת לי את זה.

;D

מאז שהתחתנתי שנאתי רדיו וברבורי שדרנים, גם חרדי וגם חילוני, אני מרגיש כאילו משהו מגיש לי מאכל דלוח שהוא צריך להכין אינסטנט כדי להעביר עוד שעה ועוד שעה ולשרוף לכולנו את הזמן.
לאתרי חדשות חרדים אני כן נכנס, לא הרבה, אבל לא מעט פעמים אני מתחרט על בזבוז הזמן שם.
אני נהנה לשמוע מרצים/קואצרים שמדברים על פיתוח האישיות וכדומה - במגזר הגויי אני נהנה לשמוע את רובין שארמה, וטוני רובינס ובמגזר היהודי את אליהו שירי (רק לאחרונה התוודעתי)
דרך אגב מי שרוצה יש לי המרות של הרצאות מיוטיוב של הנזכרים לעיל לגירסת MP3  ומי שרוצה אני יכול לשלוח לו להורדה חינם ולשמיעה, אני אישית מאוד נהנה. שמתי את ההרצאות בנגן וגם צרבתי בדיסק ואין לי צורך ברדיו כלל באוטו.
איך אומר רובין שארמה - שהוא שם לב שכל האנשים המוצלחים שהוא פוגש לא יודעים להשתמש באוטו ברדיו או שהרדיו שלהם מקולקל, כי מה שהם שומעים זה תוכניות לפיתוח אישי ולהתקדמות רוחנית וגשמית.
(הוא גם נגד טלוויזיה - ציטוט ממנו:
sell your tv and invest the cash in learning and self-education
Sell your TV. You're just watching other people get successful versus doing the things that will get you to your dreams)