דורון יקר, לא יודע אם שמת לב אבל בעת פירסום הפוסט הזה צעדת את צעד 2, בשורות הבאות אתאר מדוע הצעד הזה קריטי להמשך הדרך, ומדוע לדעתי שוב, כמו בפעם הקודמת נראה לי שהקושי
שלך
הוא רק
בהגדרת
הדברים ו
לא בדברים
עצמם, ש
הרי
אתה מעיד על
עצמך
כמאמין, ולא
אינני
מתרגש
מחווית הנחת
התפילין
ושמירת
השבת
המוחמצות שלך, א
רשה
לעצמי
להניח
שבהדרכה
נכונה
של
אנשים
שדומים
לך
(מ
כורים)
י
תכן
מאוד
שהחוויה
שלך
היתה
שונה
לחלוטין. א
תפלל
כרגיל
לסיוע
ממי
שלו
מלוא
הכח.
כמי שהיה רגיל לסמוך על עצמו בלבד התקשיתי מאוד להודות שאני לא יכול. הייתי חייב להתרסק מבפנים כהוגן כדי להודות באמת הפשוטה הזו. ברגע שעשיתי זאת נוצר אצלי חור גדול. ענק. הוא איים לבלוע את כולי. הימים הראשונים שלי היו בלתי נסבלים, צעד 1 הוא יאוש. טוטאלי. מי שנשאר בו, רק מבין שלו עצמו אין סיכוי, אומלל - יש לו שתי ברירות, או להשתמש (ברוב המקרים זה כבר לא עובד) או להתאבד.
חייב לבוא משהו כדי למלא את 'המשבצת' הזו. התאווה היא כח. אדיר. יש שיכנוה. עליון. במשך שנים היא היתה האופציה הראשונה והמועדפת. ופתאום נאדה, כלום? פחד. סבלתי, כשצעקתי שכואב לי אמרו לי שיש תקווה, אבל אני צריך לתת אמון, ויקח לך זמן להבין את מלוא המשמעות של זה.. מחוסר ברירה התחלתי בחשש לתת אמון, במישהו שהכרתי מעט מאוד זמן, הרבה פחות מהתאווה... וזה עבד לי.
אני רואה נקודות דומות אלי בכתיבתך, אני חושב שכך גם אצלך, שים לב, אתה נותן אמון,הרי היו לך סיבות (טובות?) לא להיות במקום הזה.. ובאומץ נשארת, ולא רק כקורא, כמשתתף, פעיל, אתה נפתח כאן כמו שרבים וטובים לא עושים, ולמה? כי האמנת שיכולה להיות לך תועלת.. (כמה זמן לקח לך לפתוח את הפוסט הזה? פחות מ 11 דקות מרגע ההצעה הוא כבר היה כאן.. בדקתי, אלא מה..) האמון הזה שלך הוא מצב שלהבנתי מוגדר כאמונה, ראית בן אדם פעם אחת בחיים, דברת איתו עוד פעם, הסתמסת איתו עוד כמה פעמים ובעיקר קראת אותו בפורום, ואתה נותן בו אמון. סומך עליו, מישהו חיצוני לך גרם לך לעשות משהו שמעצמך לא היית עושה. זאת אמונה.
וזו הרוחניות כי שאני מכיר ומבין אותה בתוכנית 12 הצעדים - והגיע הזמן להגדיר אותה - עבורי המילה רוחניות בתוכנית היא תיאור של מה שאין בו ממשות פיזית, לדוגמא – דיבור, מחשבה, תקשורת בינאישית, זו מנגינה, קצב. תוכנית 12 הצעדים מציעה לך לנגן, בקצב, את המנגינה שלך, אתה בוחר לך את הסוג והקצב. מצא ספר תווים ונגן לפיו...
בשולי הדברים, הדת היא ספר של תווים, המדריך כיצד לנגן... למי שגדל על ברכיה וזייף את מנגינותיה מורכב יותר לפזם מנגינות אחרות, הוא הרי רגיל לזייף... זו הסיבה שלדעתי לאדם שאינו שומר מצוות יש דווקא יתרון בלימוד ספר המנגינות.
שנאמין, שננגן.
בהחלמה.
נ.ב.
ביחס 'למימד שמעבר', עוד נתכתב.
