בס"ד

למי שקורא את המייל היומי זה מייל מס' 365 "כשבא גל" שהיה ביום רביעי האחרון ולמי שלא קורא אז המייל מדבר שלוש דרכי התמודדות עם הגל 1)להילחם 2) להיכנע 3) להנות.
והשאלה שלי להנות ממה?
התשובה שקיבלתי היא מהכניעה אבל אני לא מבין בדיוק מה כוונת התשובה מהכניעה זה לא מההצלחה לפי איך שנראה לי, אז ממה להנות??? אשמח לשמוע תשובות.

שאלה מצויינת.

תוכל לראות כאן בלינק הצעה לתשובה.

www.guardyoureyes.org/forumheb/index.php?topic=3184.msg33696#msg33696

אין לי מושג ברור למה הכותב התכוון במייל היומי שהזכרת, אבל אני יכול לתאר את החוויה שלי, שהיא שונה ממה שהכותב תיאר.
כל עוד אני לא נכנע, אני נתון במאמץ עז לשמור על "פאסון", לשחק אותה כאילו אני יכול, כאילו זה בידיי. עוד קצת למשוך, עוד קצת להזיע - ומגיעים! וכשאני מתרסק אז אני צריך מהר לנער את הידיים, להפשיל שרוולים ולהמשיך לחתור קדימה, כי אני יכול, כי הקושי הוא לא מהותי לי, כי בפנים יש בי את הכוחות להתגבר ואני רק צריך לתת להם להופיע מתוכי וכל המציאות תתכופף בפניי. תחשוב טוב יהיה טוב. אין דבר העומד בפני הרצון. אם תרצו אין זו אגדה. פשוט צריך לרצות עוד קצת...
זו דרך התמודדות שמתאימה נהדר למי שאכן יכול.
אבל כיוון שאני לא באמת יכול, אלא חסר אונים, דרך ההתמודדות הזו לא רק שלא תעזור לי אלא אפילו תזיק. כי אם אני מוכרח לחשוב שאני יכול, ובכל זאת לא מצליח למרות כל המאמצים שלי, סימן שאני פשוט אפס. אם יש לי את כל הכלים להצליח, ובכל זאת אני לא מצליח, כנראה שאני לא באמת רוצה. כנראה שאני עצלן ושקרן ומתחזה.
לעומת זאת, כשאני נכנע, פתאום כל המשא הזה יורד מהכתפיים שלי. זהו, אין לי תדמית שאני צריך לתחזק. אין לי צורך להוכיח שאני יכול. אני מפסיק לצפות מעצמי לנצח במלחמה הזו. אפשר לשמוע את אנחת הרווחה מפה ועד סוף העולם. הכתפיים משתחררות, מותר לנשום - זהו, אני כבר לא חייל במלחמה האבודה הזו. היא כבר לא מוטלת עליי.
הרי כמה פעמים זעקנו מתוך התאווה: הלוואי שלא היה לנו היצר הזה, הלוואי שלא היינו צריכים להילחם את המלחמות האלה. והנה בקשתנו נענתה - אנחנו מודיעים על כניעה, ומאותו רגע היצר מפסיק להיות שלנו, ועלינו מוטל רק לשבת על הספסל ולראות איך ה' יילחם לכם ואתם תחרישון. המגבלה היחידה היא שאנחנו צריכים להקפיד להישאר על הספסל. כי אם ננסה להתערב אפילו מעט, ננסה "לעזור" לה' במלחמה הזו, הוא מיד יעביר לנו חזרה את הפיקוד: "אה, אתם כן יכולים? תפדאלו". ושוב נמצא עצמנו במלחמה סוערת ובלתי אפשרית...
אז כשמדברים אתי על ההנאה של הכניעה כך אני מבין את זה. יתרה מזו, במקום אחר העליתי את האפשרות שהשמחה היא אבן הבוחן האם הכניעה אמיתית. כניעה שאינה אמיתית לא תביא שמחה, ואילו כניעה אמיתית, תחושת שפלות אמיתית, מוכרחה לעורר שמחה. אם לא מיד - אז לאחר זמן.

בס"ד

תודה רבה לכם!

וואו דוקטור. עכשיו אפשר לנשום לרווחה.
תודה

חבר יקר.

אבל אני חושב שצדק שעיה ידידנו, רק אוסיף גם כי מניסיון יש ימים לאחר זמן של מפוכחות שהתאוה כבר לא מבקרת ודופקת בדלת באופן תכוף מידי. אבל אני כאדם שהתרגל לחיות בחוויות מסעירות [גם אם הן רעות אבל הן חוויות], הרגשתי חשתי וכו' ההעדר של כל זה, המונוטוניות של החיים לרגע הופכים להיות מעיקים לרגעים מסוימים, ברגע כזה אני יכול למצוא את עצמי מהרהר איזה חוויה נהדרת אילו הייתי עכשיו בהתקף וצולח אותה. כן ממש כך, כי אני אוהב ריגושים, ןלהתמלא תשוקה מבלי לפעול עליה זו חוויה יותר מעניינת מאשר לחכות בתור בבית מרקחת..

נ.ב
אני לא בטוח שתמיד יש במסר של חבר משהו נורא נכון וחכם. שצריך להיות לו הסבר, לפעמים אנחנו גם מדברים שטויות וזה בסדר