קחו אדם פשוט ההולך ברחוב ושאלו אותו מה הדבר החשוב ביותר עלי אדמות. התשובות כפי הנראה יהיו מגוונות ומעניינות. אחד יאמר כסף, שני יציע בריאות. הבא אחריו ימצא עוד חלום אוטופי בלתי ניתן למימוש. זוהי למעשה שאלת מליון הדולר עליה מחפשת האנושות תשובה פחות או יותר מאז יום היווסדה. למעשה אין ממש תשובה אחת ברורה לעניין והיא משתנה מאדם לאדם. ישנן מן הסתם כמה תשובות שבוודאי נמצאות בקונצנזוס.
הרשו נא לי להציע את תשובתי הצנועה, "נקיות". לא מומלץ כמובן לענות תשובה זו לכל הלך מזדמן, אבל מי שיש לו מושג כלשהו בתחום יודע גם יודע כי למרבה הפלא זו התשובה ואין בלתה. כמובן שאר הדברים כבודם במקומם מונח. אך כולם יחד לא יוכלו להועיל אם הנקיות לא קיימת.
במבט שטחי (ואולי אף מעמיק) די קשה להבין את העניין. במקרים רבים אמנם זה די ברור. כמו בנסיבות של הוללות ושכרון חושים המאיים על האדם באופן פיזי לחלוטין. השתכרות חסרת מעצורים ופירוק כל מעגלי החיים. משפחה, עבודה, ובעצם הכל. שם גם אדם פשוט יבין שהמדובר ב"להיות או לחדול".  מה אבל עושה את הניקיון לחשוב כל כך עבור מי שלא הגיע לשם. מי שהיכרותו עם התאווה לא הפכה לאנדרלמוסיה של ממש אלא "רק" נפילה "קטנה" מפעם לפעם. מדוע משקלן הסגולי של התחושות היו כבדות כל כך?
אחת התמיהות חסרות הפשר המלוות את היסטוריית התאווה היא העובדה המופלאה שמעשים אשר מבחינה הגיונית לכאורה אינם "ביג דיל" גורמים לתזוזות והשפעות חסרות פרופורציה. "אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי כל און" (משלי כ') שלמה המלך מתאר כיצד אישה מנאפת ממשיכה להתנהל כרגיל אחר מעשה בלי כל בעיות מצפון. מדוע התיאור ה"מקסים" כל כך לא עובד אצל אחרים? מה הקשר המעשי בין מעשים חסרי השפעה לכאורה על אושיות החיים?
יש בוודאי חכמים מופלגים הבקיאים בתורת הנפש אשר יידעו אל נכון להעמיק ולהסביר את הזעזועים הפנימיים הנגרמים על ידי דברים כלשהן, קטונתי. מה שברור מעל כל ספק הוא שמשהו בסיסי בכל תהלוכות החיים מושפע מן הנקיות. פחות חשובות הסיבות יותר חשובה התוצאה והיא מוכיחה יותר מאלף עדים כי החיים בנקיות אינם חיים טובים יותר, אלא הם החיים עצמן. למה? איך? וכיצד? לפרויד יונג וחבריו הפתרונים. גם לא משנה מה המנגנון הדפוק שגורם לקריסת מערכות מצפונית אחרי נפילה, (חשוב כן למעשה, כדי לדעת לזהות גורמי וסיבות סיכון ולנקיטת דרכי פעולה) מה שברור מעל לכל ספק. כי הנקיות היא המשימה החשובה ביותר בכל זמן נתון. היא הבסיס לכל הדברים הטובים שיכולים לבוא אחר כך. כשהם יבואו בנקיות גם יהיה מי שיוכל ליהנות מהם.

אני חייב להגיד לך שהמילים האלו מדוייקות,
בסוף יום נקי ההרגשה שמשהו ביסודות שלך מתחזק,
החשק והרצון של הנשמה מקבלים דחיפה עצומה,
והתשובה לשאלה: למה לחיות? .. מקבלת צורה..
זאת הרגשה שאם הצלחתי פה.. אין סיבה שאני לא אצליח בכל דבר אחר.

תמשיך לכתוב, כתיבה מרשימה.
תודה רבה לך ושיהיה יום נקי..

חזק!

אבל צריך לזכור שבאמת יש דברים שחשובים יותר מנקיות, זה ברור, זה פשוט, זה מובן מאליו, אבל כדאי בכל זאת לכתוב את זה מפורש:
להישאר יהודים, ושלושת המצוות שעליהם נאמר יהרג ואל יעבור: גילוי עריות, שפיכות דמים (גם של עצמך), ועבודה זרה. [יישר כח לסוד הכניעה בהבהרת הדבר].
יש עוד? מה דעתכם?

לנשום. לאכול. לישון. להתפנות. להישאר יהודים. כל זה עצם החיים.
נדמה לי שסלמדרה התכוון על סולם ערכים. שהערך העליון למכור הוא להיות נקי ושפוי אחרת אין לו צלם אלוקים.
להיות יהודי ולא לעבוד עבודה זרה אלו לא ערכים. זה עצם המציאות.
ולכשנדקדק אולי סלמנדרה התכוון שלמכור להיות נקי זה עצם החיים? כמו אויר צח לנשימה.

ואני לתומי חשבתי
שכנות
ונכונות

מוישל'ה זו האמת. לא ניתן להיות נקי ללא כנות ונכונות.

מפוכחות
יציבות
רגישות
פתיחות