קצת משעשע אותי על מה שאני הולך לכתוב כי אני בדיוק מנסה להגיע למצב ההפוך ממה שאני רוצה מהכתיבה הזו...

ראיתי כמה שכתבו שחלק מההשתחררות מהתאווה זה כולל את העניין שאני כותב לא בשביל לראות כמה אנשים צפו בי וכמה הגיבו לי אלא "אני כותב לשם שמים". כי אם לא אני הופך לאדם תלותי באנשים אחרים. ממש התחברתי לדברים!
אבל אח"כ כשקצת חשבתי על זה משהו לא הסתדר לי- הרי אם אני כותב רק בשביל עצמי- אני כבר אשמור את זה ביומן שלי וזהו, ואם אני כותב את זה בפורום כל העניין הוא שאנשים יראו את זה- ואולי גם יגיבו אם יש להם מה לומר...
ולכן אני קצת הסתבכתי- איפה עובר הגבול הדק בין הרצון שלי לעזור לאנשים או לשתף (ולכן אני רוצה שאנשים יראו את מה שכתבתי) לבין הרצון השני לא להיות תלותי באחרים...?

אולי התשובה היא בעיקר כאשר לא רואים את מה שכתבתי- (כי אם ראו והגיבו מעולה!) אם לא ראו ולא הגיבו אני צריך להגיע להכנעה כלפי הש"י שכנראה רצונו הוא שאכתוב את הדברים לשם הכתיבה ולא לשם הקריאה ואולי יום אחד מישהו יקרא אותם וזה יעזור לו.... (כמו כל מיני כתבים בגניזה שגילו אחרי מאות שנים ושינו את המציאות

והמשעשע הוא שמצד אחד עכשיו כתבתי שיש צד ש"לא אכפת לי שאף אחד לא יקרא ולא יגיב" ומצד שני אני כן אשמח לשמוע עוד תשובות או דעות אחרות- בקיצור תבורכו! 

הרצון שלך שאחרים יגיבו, לא נובע מהתלות באחרים, אלא מחוסר רצון להגיע למצב של תלות בכך ש"אני לחלוטין עצמאי, ולחלוטין אינני נזקק לעזרה או פידבק סביבתי".

ההשתחררות היא דו כיוונית.

המנוע של התאווה לא סוחף אותך מידי קדימה, וגם לא מריץ אותך ברוורס מוחלט (כלומר הינזרות טוטלית כמו כמרים כביכול)

זה קיים, חיים עם זה, השכל והלב משמשים כשנאי המווסת זאת בהתאמה.

עוד,

לא הבנתי הרבה ממה שכתבת אבל מהמעט שהבנתי - נראה לי שיש לנו מחלוקת די רצינית.

ובכן, אין לי שום בעיה עם יחסי מין ולכן אין לי גם צורך להתנזר מהם. יש לי בעיה עם תאווה - ואכן אני מתנזר מכל תאווה שהיא. התאווה שלי לא סחפה אותי קדימה אבל הטיסה אותי על טיל אל הגהינום.

יחסי מין מוכרחים להתקיים עם מינון בסיסי לפחות של תאווה.

הרעיון לחיות עם ולהישאר בלי ולצאת מזה בשלום.

עיקר דברי נסובו על התסביך הלוגי בו הסתבך פותח האשכול, בו לא היה ברור לו הסתירה הפנימית אם באמת אכן הוא שואף לא להיות תלוי באחרים,
הכיצד זה שלא מספיק לו לכתוב ביומן, ועל זה אמרתי לו, שגם התלות הנפשית ב"אי-תלות", כלומר צורך נפשי תמידי להיות שולט במאה אחוז בכל המצבים,
זה גם סוג של תלות.. ודוק היטב

לא יודע מאיפה הבאת את זה. הנסיון שלי ושל מכורים רבים אחרים מראה אחרת. יש חיים בלי תאווה והם חיים טובים, ממלאים ומספקים.

אם יש מישהו שיכול לחיות עם ולהישאר בלי ולצאת מזה בשלום - אני מוריד בפניו את הכובע. סהדי במרומים שניסיתי את זה הרבה יותר מידי שנים וזה אף פעם לא עבד.

יתכן ששנינו משתמשים באותה המילה, אך מתכוונים למשהו אחר.

תאווה, ככל הידוע לי, זה משהו שאלוקים נתן בבני אדם לצורך קיום המין האנושי.

וכבר ידוע מה קרה כשניסו אנשי כנסת הגדולה לבטל את זה, אפילו חביתה לארוחת הבוקר לא היה בנמצא.

כלומר, זה צריך להיות משהו שקיים על אש נמוכה, ומתעורר תחת שליטה..

מה שאנחנו הסתבכנו עם זה - זאת פרשיה נוספת

ידידי הטרי,

הייתי מציע לך לקרוא את התיאור של המונח "תאווה" בפרק ב' של הספר הלבן.

ליאיר נתנאל ידידי
גם אני בתחילת דרכי הייתי אובססיבי בצורה מטורפת לפורום (ויעידו על כך החברים היקרים). הייתי חייב לבדוק בכל רגע נתון אם כבר הגיבו למה שכתבתי.
כל פוסט שכתבתי ולא היה זוכה לתגובה היה שורף את ליבי.
עדיין אני אובססיבי, אבל אני יכול לנחם אותך שהרבה פחות. גם היום ליבי נחמץ מפוסט שעובר ללא תגובה. אבל היום יש לי את הכלים להכיל את הרגשות שלי, ולדעת לאן להפנות אותם.
תרפה- תראה שיהיה בסדר.

גם אני מצטרף לדברי סוד, בעניין של תאווה. יש פרק מיוחד בספר הלבן שמדבר על ההבדל שבין מין לתאווה. אני בכל אופן אלרגי לתאווה מכל סוג שהיא. גם אלכוהוליסט אלרגי לאלכוהול מכל סוג שהוא, גם אם זה יין של קידוש.
בהחלמה.

כל כך נכון יאיר
תגובות ולייקים זו גם כפייתיות

גם אני נבוך בזה.
מעשה הפרסום בפורום הוא טוב ונכון. הבעיה שלי היא שהמניע לפעמים חולה.
מדי פעם אני מתייעץ עם הספונסר על המינונים שכדאי לי.

וואו, ממש תודה רבה לכולם על התשובות הנהדרות.
חסר אונים וכמובן כל השאר- כשאני רואה הודעה שלי עם הרבה תגובות ויש לי תחושה טובה, החל מ"וואו אני שפיץ וכתבתי טוב" ועד ל"איזה כיף שאנשים קראו והגיבו למה שכתבתי" ברור לי שהתגובה הראשונה היא בעייתי השאלה היא לגבי השנייה...
איך אתה\אתם מעדיפים או הייתם רוצים להגיב להודעה שלכם שהגיבו אליה הרבה אנשים?

כמו כן אשמח לפתרונות לבניית כלים להכיל רגשות של אכזבה אם נניח אראה הודעה שאף אחד לא קרא. תודה!

והכי חשוב- יש איזה קישור למקום שאוכל לקרוא את הספר הלבן?  ה' יברך אתכם!!!

את הספר הלבן תוכל לקבל אם תגיש בקשה מסודרת לכתובת prozdor1@gmail.com

ובקשר לפוסט - מאוד התחברתי לדבריו שלחסר אונים. שים לב מה מספר ההודעות שלי בפורום! בצורה אובססית ביותר כתבתי וכל מס' רגעים בדקתי. כשתקלה כלשהיא גרמה למחשב הרכזי אצלי לא להכנס לפורום זה הגביל אותי מאוד וזה גם הרגיז אותי מאוד.

היום, כעבור מס' חודשים, אמנם עדיין צר לי שאין לי אפשרות לקרא ולכתוב הרבה (את הפוסט הזה גיליתי רק כעבור חודש) אבל באיזה שהוא מקום זה מיתן אותי. אז מה אם לא קראו את הודעותיי?

שלום חבר יקר,

לימדו אותי שהרצון להתמלאות הוא הצורך הכי קיומי שלנו. זה הדלק.
עד היום ניסינו להתמלאות מ'קבלה'. עד שהמערכת הזו נדפקה לנו.
מהיום עלינו להתמלא רק מ'נתינה'. זה המילוי היחידי שיתן לנו את שחשקה נפשנו.
כשאני מחפש להתמלא מנתינה, הצומי נהיה פחות קריטי.
זה תהליך, תהליך ארוך. אבל שווה.
בהחלמה
אוהב
הושיעה