שמעתי חבר AA (אלכוהוליסטים אנונימיים) משתף בנוגע לכח הרצון שלו שלא לשתות שוב אלכוהול. הוא אמר שזה דומה לאדם שיש לו שלשול והוא משתמש בכל כח הרצון כנגדו... כל אחד מבין היטב מה הסיכויים שלו לכך שהמצב ישתפר בעקבות כך.

התחברתי מאוד לדברים כי ככה בדיוק היתה נראית המלחמה האבודה שלי עם התאווה במשך שני עשורים מחיי. כל פעם אחרי הנפילה הרגשתי טוב, הרי הרגע התרוקנתי והכל בסדר, אבל מאותו רגע התחלתי בעצם את ההכנות לקראת הנפילה הבאה. התחושות הלא נעימות החלו להצטבר ואיתם הדרישה הכפייתית ליפול שוב, אלא שאני ניסיתי להדחיק את התחושות האלו באמצעות טונות של כח רצון שגוייס למטרה העליונה: לא ליפול! אבל מה שקרה בפועל זה שכל כח הרצון הזה לא עזר לי כלום, כי הוא רק גרם לתסיסה הפנימית לגבור ולגבור עד הנפילה.

המעניין הוא מה קרה לכח הרצון עצמו. כן, אותו כח רצון שנאבק כל כך קשה נגד הנפילה ועמד בגבורה בפני התקפות חוזרות ונשנות של תאווה, הוא זה שנרתם בכל הכח והמרץ למטרה אחת נעלית ביותר: ליפול...

הנה דוגמא קלאסית: אחרי נפילה אני בונה חומות בצורות עד השמים שימנעו ממני ליפול בפעם הבאה. אני מתקין את הפילטר הטוב ביותר ומאבד את הסיסמא, מעדכן את הרב שלי וקובע איתו שיחת עדכון יומית וגם מסנדל את עצמי עם כל מיני מטלות כדי שלא יהיה לי פנאי ליפול. זה עובד יופי יום ורבע (או קצת יותר, תלוי במצב הרוח ומזג האוויר) ואז אני לא מצליח יותר לעמוד בפיתוי. כעת אני (השני) רוצה להרוס את כל החומות שאני (הראשון) בנה כיון שאני רוצה ליפול. אז מי ינצח? כמובן אני.

לכן, כל תכנית גמילה שמבוססת על רצון עצמי או כל תכנית גמילה שמבוססת על כך שלא אהיה חשוף לתאווה - דינם להיכשל באופן מוחלט. כיון שגם אם אצליח לגייס את כל כח הרצון כדי לא ליפול, הרי זה רק ענין של זמן עד שאגייס את אותו כח רצון בדיוק כדי ליפול. כל הפילטרים והגדרים והסייגים שבניתי בעזרת כח הרצון האדיר שלי, לא יעמוד מול כח הרצון האדיר שלי כאשר הוא יחליף צדדים ויעבור מהצד של המותקף לצד של המתקיף.

אז מה הפתרון? "החלטנו למסור את חיינו ורצוננו להשגחת אלוקים כפי שאנו מבינים אותו". אני מפסיק לרצות כי הרצון העצמי שלי הוביל אותו אל הגיהנום. אז במקום להפגיז את הבעיות שלנו בעזרת כח הרצון, אני מעדיף לנסות להתאים את הרצון שלי לרצון של אלוקים. מאז נכנעתי והחלטתי למסור את רצוני לאלוקים, אני נקי בחסדו הגדול, לגמרי לא בכוחי, במשך 501 ימים.

תודה רבה סוד. תענוג. כתמיד. מנסיוני כדאי להדגיש את ההכרח שברצון. הגם שהוא לא עוזר אל מול הדבר עצמו הוא זה שמגדיר את המוטיבציה לשינוי. זו הסיבה שישנה רק דרישה אחת מכל חבר הרוצה להצטרף - שירצה בשינוי.

אין צורך בקשרים, או בכסף, בלי פרוטקציות,  רק..

המסורת השלישית היא - הדרישה היחידה לחברות ב SA  היא הרצון להפסיק להתאוות ולהתפכח מינית. (ההדגשות אינן במקור)

בהחלמה.

לסוד הכניעה

אהבתי את המשל עם השלשול ..חזק ..זה מזכיר לנו כמה אנחנו צריכים את העזרה מבחוץ ושלבד הסיכויים שלנו הם שואפים לאפס...
תקן אותי אם אני טועה הנקודה פה שכוח הרצון הוא לא מספיק טמון בעניין של להיות כנוע ..להסכים שבעצם אני 'מכור' ובמילים אחרות כוח הרצון הוא 'לקוי' דהיינו שאין בחירה חופשית במובן המלא של המילה...

ואגב אם כבר הזכרת את העניין של אנו מוסרים את רצוננו להשגחה אלוקית..רציתי להבין מעשית במה זה מתבטא בחיי היום ..(דוגמא פשוטה אם אפשר ) ?

תודה אסירותודה,

בעצם מה שאתה אומר זה (בהשלכה לדברים שבפתח הפוסט), שכאשר אני עם שלשול, אני צריך כח רצון כדי ללכת לשירותים או לרופא או במילים אחרות: לעשות את הפעולות הנכונות. לעומת זאת להתאפק בעזרת כח הרצון זה מעשה איוולת.

טמרפיסט,

אכן, כח הרצון שלי לא משחק תפקיד מה שאומר שאין לי בחירה בענין הזה.

לגבי הצעד השלישי - ישנן המון דוגמאות, אבל אני חושב שהמשמעות הכי מעשית היא עשיית הצעדים הבאים של 4 עד תשע והלאה. עבורי, אני צריך להיות בקבוצות כדי ללמוד איך מוסרים את החיים והרצון לאלוקים.

תודה על החידוד, אמשיך את הקו שלך - הדרישה היחידה מהמכור היא שהוא ירצה שהשילשול לא ישאר בבגדיו...

גם אני אהבתי את המשל המשלשל.

אם נסכם את זה במילה אחת, נקבל את המפתח ששמו: ענווה

תודה סוד על הדברים הנפלאים.

שוב הזכרת לי את מה שהמחלה מנסה להשכיח.
גם אחרי 432 יום אני חייב להזכיר לעצמי שעדיין כוח הרצון שלי לא יוכל להשאיר אותי נקי.
הדבר היחיד שיעזור לי כאן זה להמשיך לצעוד בתכנית הנפלאה הזו.

בהחלמה

סוד היקר,
לא הבנתי דבר אחד-
אם אני מפסיק לרצות, איך אני יכול להתאים את הרצון שלי לאלוקים?
או שהרגתי את הרצון, ואז הוא מת גם בשביל לרצות את אלוקים. או שלא הרגתי את הרצון, ואז הוא חי ובועט גם בשביל התאווה?
אתה בעצם דורש לכבות את הרצון, אבל לא לגמרי. ואתה משאיר לי את הפרשנות איך לעשות את זה, ואילו לי בתור מכור מנגנון הפרשנות לקוי לגמרי. אז...?
אני שואל את השאלה הזאת מהמקום שאני אוחז בו עכשיו, כרגע בשביל להמנע מתאווה פשוט כיביתי את מנגנון הריצוי, אבל זה גם גורם לחוסר יכולת להיות מחובר. כי בשניה שאני מוריד את האמברקס האוטו מדרדר לי בירידה.

אותו חבר AA הגדיר את זה בצורה שיכולה לענות על השאלה. הוא אומר שבקצת כח הרצון שעוד נותר לי, אני מנתב את הרצון שלי אל רצונו של אלוקים.

הרי בלי כח רצון בכלל, לא נעשה גם את הפעולות. נכון שלפעמים אין ברירה וצריך באמת לעשות פעולות גם בלי שום רצון (פעולות הפוכות), אבל בגדול הרעיון הוא לא "לפטר את הרצון" (על דרך לפטר את השכל), אלא לרצות שהרצון שלי יהיה כפי רצונו של אלוקים.

אהבתי מקפיץ

אסירותודה: "תודה רבה סוד. תענוג. כתמיד. מנסיוני כדאי להדגיש את ההכרח שברצון. הגם שהוא לא עוזר אל מול הדבר עצמו הוא זה שמגדיר את המוטיבציה לשינוי. זו הסיבה שישנה רק דרישה אחת מכל חבר הרוצה להצטרף - שירצה בשינוי.

אין צורך בקשרים, או בכסף, בלי פרוטקציות,  רק..

המסורת השלישית היא - הדרישה היחידה לחברות ב SA  היא הרצון להפסיק להתאוות ולהתפכח מינית. (ההדגשות אינן במקור)

בהחלמה."

סוד הכניעה: "תודה אסירותודה,

בעצם מה שאתה אומר זה (בהשלכה לדברים שבפתח הפוסט), שכאשר אני עם שלשול, אני צריך כח רצון כדי ללכת לשירותים או לרופא או במילים אחרות: לעשות את הפעולות הנכונות. לעומת זאת להתאפק בעזרת כח הרצון זה מעשה איוולת.
..."

חידוד חשוב בעיני
תודה דייב על ההקפצה