שלום חברים. אני נקי 126 ימים. אני חושב התקופה הארוכה בחיי מאז ימי בחרותי.
ברוך ה' ישנם מצטרפים חדשים לפורום ולתכנית 12 הצעדים, ואפילו שאני גם יחסית חדש אני רוצה בכל זאת לשתף את החברים החדשים ממש בתחושה מסוימת שלי לגבי התכנית.
אני אישית נחשפתי לשמור עיניך לפני שנה בדיוק. ולמרות זאת במשך חצי שנה התנדנדתי, והייתי על סף פי תהום בתחום התאווה, בלי שבכלל התייחסתי ברצינות לאתר ולרעיונות שבו. אלוקים שמר עלי בניסים גלויים ובסופו של דבר צלחתי את התקופה הזו איכשהו והתחלתי ביישום התכנית.
מה שאפשר לי להצטרף לתכנית בסופו של דבר זו העובדה הפשוטה הבאה: פוטרתי מהעבודה. הפיטורין האלו הפכו לדבר הטוב ביותר שקרה לי בחיי. התפנה לי זמן, והתפנו אצלי משאבים נפשיים. במשך מספר חודשים חוויתי תהליך איטי מאד מאד של הפנמת המושגים, של הפנמת עובדת היותי מכור וחולה מאד, של הפנמת העבודה שיש תרופה למחלה הזו.
היום אני יכול לומר שלמרות שאני מאד מאד אלרגי לתאווה, האובססיה המטורפת שהיתה לי נעלמה. אני מסוגל לעבוד על מחשב עם אינטרנט פתוח ולא לרעוד מהתרגשות מהעובדה שבלחיצת כפתור אני יכול לראות פורנוגרפיה.
אני חושב על כל החברים החדשים שמן הסתם חלקם אנשים עסוקים מאד, ואני ממש מבין את מי שמרגיש שאין לו זמן להתקדם בתכנית, וכך הוא מרגיש שבעצם התכנית לא יכולה לעזור לו, (בדיוק כמו שאני חיכיתי למעלה מחצי שנה) כי התכנית הזו אמורה ליצור שינוי תודעה במחשבתנו ושינוי תודעה לא מתרחש ביום אחד וגם לא ביומיים.
אז לכל העסוקים, (כפי שאני הייתי עד שהצטרפתי לתכנית) מניסיוני:
1. שינוי התודעה לוקח זמן, אבל בסוף, אחרי קבוצות טלפוניות, קבוצות חיות, שיחות עם חברים, ליווי של ספונסר, הוא מגיע.
2. בשביל מי שהוא באמת מכור, התכנית הזו חשובה כמעט מכל דבר אחר שקיים בחייו, כי היא בסופו של דבר נוגעת בכל תחומי החיים ומקדמת אותנו בכל תחומי החיים, לכן גם אם לכאורה אין זמן כדאי להתאמץ ולמצוא את הזמן.
