חושב חבר יקר,
תודה לך. חידדתי לי ביחד עם שאר התגובות את האיזון העדין עליו אנו צריכים לשמור.
האיזון העדין בין להכיל ולקבל את המעידה החולשה והפגם שבחבר, ומנגד לא להפוך את זה לדרך, לנורמה, לסטנדרט.
בשבילי כחולה, מכור, שבמילא כל איזון רגשי שלי יוצא מהקשרו, זה ממש בלתי אפשרי לי לצעוד בשביל הזהב, האיזון המעודן...
לגודל מזלי, גם כאן שומר פתאים ה'. ואם אני בהחלמה מהסיבות הנכונות ועל קרקע רוחנית מוצקה, אני מקווה שאזכה להבטחות.
תודה לכם חברים,
ולך ידידי החושב, מאחל לך רק מחשבות טובות כמש''כ והאלוקים חשבה לטובה...
בהחלמה
אוהב
הושיעה

כשמדובר במעידה חד פעמית אני אישית לא רואה צורך לאזן כי אין סתירה בין להחלים ולטעות לפעמים רחוקות ואם הטעות נהפכת להיות נורמה אני כבר לא נמצא במסלול נכון.

ולך דורון השינוי הוא לא תוצאה של צעידה שלי אלא תוצאה של בעיטה של אחרים