אני 'טיפוס שאוהב מאוד נוסטלגיה', חלק לא מבוטל מהשימוש לי היה לעשות דברים בכדי שאוכל אחר כך להתרפק עליהם, שמש חורפית, עיניים מצועפות, ואני מפליג אל מחוזות.. אהבתי 'לתכנן' את העתיד. ובעברית יותר מדוברת, לדמיין כל מיני דברים ומצבים בלתי אפשריים, השרירים היו מתכווצים ומתרפים לפי התפתחות העלילה..

ואז הגעתי להחלמה, הבנתי שלא טוב לי לפנטז, התחלתי לחלום (בהזדמנות אכתוב על ההבדלים) וגם הגשמתי חלומות, והתחלתי לשאול את עצמי - איזה רגע אני רואה כרגע הטוב בחיי? מהו הארוע החשוב בחיי? היו לי אפשרויות רבות ומגוונות, השניה של ההתרסקות האחרונה. החיבוק מהרב שלי שאמר לי לך תעשה מה שיגידו לך. החיבור הראשוני עם המטפל, הקבוצה הראשונה, החודש הראשון, ציון הדרך של השנה הראשונה הניצוץ שנדלק עם אשתי..

ואז חשבתי לעצמי, יא מכור, זה מה שיש לך בראש. לא רק בהחלמה, בכלל בחיים, ואז נזכרתי בלידות פני ההחלמה ובעיקר האלו שבמהלכה.. רגע של שיא בעבודה, ושוב (כנראה שאני באמת מכור) חזרתי להחלמה, לארוע בו היתה לי הנכונות לסלוח לאמא שלי, הצעד 9 שלי עם אמא שלי.. החיבור המיוחד בלונה פארק עם אלוקים, התפילות המיוחדות בהן הרגשתי אותו עוטף אותי.. ועוד רבים וטובים שאפשר להודות ולהלל, ממש אילו פי מלא שירה כים..

עודני עסוק בשאלה ובעיקר בתשובה, מתקשה לברור את הרגע הכי הכי מיוחד, מארגן 'תיקיה' למשובחים שבהם, "קפצה" לה התשובה הברורה  - "הרגע הזה".

הנטייה להתרפק על העבר, על הזיכרונות שתמיד במבט לאחור נראים לי מתוקים יותר. גורמים שאחמיץ את כל העוצמה הרבה שיש בכאן ועכשיו. עד שאני פשוט לא שם לב אליה... ברגע הזה יש לי אפשרות לבחון את המקום בו אני נמצא, יש לי אפשרות בחירה, יש לי אפשרות לשנות, קיבלתי במתנה את היכולת ליצור דברים חדשים בחיים שלי ושל אחרים, לקבל החלטות חדשות, מחשבות חדשות, לבחון זווית ראייה אחרת... ברגע הזה ניתן לשחרר על מה שלא מתאים לנו יותר, לאמץ את מה שמתאים לנו ובעצם לאפשר לברוא את עצמנו מחדש...

ברגע הזה, עכשיו, כן זה, בדיוק בשניה הזו שהמאמר הזה נקרא על ידך יש עוצמה שכדאי להתחבר אליה. מה שנבחר ברגע הזה, ישפיע על איך שאנחנו מרגישים, על מה שאנחנו עושים, על ההתנהגות שלנו, דרך ההתנהלות שלנו ועל איך היום שלנו ומכאן גם החיים שלנו, ייראו...

בהחלמה למדתי לעצור שנייה. לתת לעצמי כמה דקות להיות ברגע הזה. להרגיש אותו. להסתכל עליו בדרך שונה. לנשום עמוק. לנסות להתמקד בחשיבה שונה, במהות של המושג כאן ועכשיו.

שנמצא אותו עכשיו.

תודה אסירות, עצרת אותי בהווה. באמצע בריחה מהעבר אל העתיד.

שבוע טוב. תודה חבר יקר, הייתי צריך לקרוא את זה בדיוק עכשיו.
שמח לצעוד אתך בדרך, בדגש על הדרך, לא על רגעי השיא.
אוהב
נתן במתנה

שבוע טוב נתן במתנה,
סליחה על ההתערבות, אבל נדמה לי שאסירות לא אמר לא לשים דגש על רגעי שיא.
הוא רק אמר שרגע השיא האמיתי זה כעת! ועוד איך רגע שיא!

(מקווה שהתגובה שלי אינה סתם משחקי מילים)

תודה לכם. כוונתי היתה למה ששניכם כתבתם, זה התחיל במה שנתן במתנה כתב - חיפשתי את רגע שיא אחד. שהוא הכי הכי, שיא אחד מושלם שיסדר אותי. שיזכיר לי. פתאום שמתי לב שיש לי המון רגעים, מדהימים. לא ניתן לבחור דווקא אחד מהם ואז המשכתי עם המחשבה הזו אז בעצם כאן ועכשיו זה שיא. כי אני מחובר למה שמתרחש. ולמעשה החיים שלי בהחלמה הם רצף של שיאים, כמו שכתב הושיעה.

אגב אחרי שפירסמתי אץ הפוסט חשבתי שהוא עלול להקפיץ את מי שלא טוב לו, יתכן ויאמר לעצמו גם אם לא יכתוב מה הוא מבלבל ת'שכל, איזה טוב ואיזה נעליים. כואב לי בנשמה והוא מדבר על טוב.. אני מסכים. אולי המילה 'טוב' מבלבלת קצת, מי שיותר נח לו מוזמן להוציא את המילה הזו ולשים במקומה 'מיוחד', רגע מיוחד, כי הרעיון הוא להתמקד בכאן ועכשיו.

להיות מחובר למה שקורה.. זה מיוחד..

בהחלמה.

תודה לך אסירות ולחברים המגיבים שהאירו את עיני בנושא,
אני בימים של נפילות ובזכות הפוסט עצרתי רגע והתבוננתי בעצמי איך אני יכול להפיק ברגע זה את המיטב והחיבור לה' ולעשות מזה שיא,תודה.

תודה אסירות. אכן בימים האחרונים אני גם כן הסתפקתי מה הוא הרגע הטוב בחיי. ההיה זה רגע מציאת הפורום הנפלא? רגע בו התחלתי להשתתף ולשתף בקבוצות הטלפוניות? ברגע שהגעתי לקבוצות החיות? ברגע שהגברתי את המינון של הקבוצות החיות? או איזה שהוא רגע מקסים אחר בחיים בו הגעתי להבנה מהבנות התוכנית? ואולי דווקא הרגע בו זכיתי להתחיל קבוצה זוגית עם אשתי?

אכן עכשיו אני יודע. הרגע הטוב בחיי זה הרגע הנוכחי. בו אני חי את ההווה. בנקודה המרכזית המחברת בין העבר שכבר אין לבין העתיד שעדיין...

(סברתי בעבר כי ההווה אינו אלא תחנת-ביניים ההופכת את העתיד לעבר. כעת אני מבין שזה היה א' מהדברים שגרמו לי להפסיד את התחנה...)

תודה מתנת. אתמול בערב הייתי זקוק לפוסט הזה, מאוד  - נהג הסעות שלקח באוטובוס שלו נוסעים להלויה נתן את מספרו לנוסעיו... כנראה שהתפספס להם מספר או שניים כי אני לא הפכתי לנהג אוטובוס... קיבלתי בזמן קצר עשרות שיחות טלפון כולל ממתינות תכופות של נוסעים נרגזים שהיו משוכנעים שבעוד רגע הם מפסדים את ההסעה למקום מגורם עמדו להטריפני... זו הייתה הזדמנות נדירה לתרגל סבלנות...

היו רגעים שהצלחתי, היו גם שלא.. בסך הכללי היו רגעים טובים. באמת. תודה אבאל'ה.

מאוד מעניין ןמעורר השראה.
גם אני פעמים רבות חוזר לרגעים יפים בעבר, במקום לחשוב על ההווה.
הפוסט הזה בהחלט משנה את התפיסה!
תודה רבה

וואלה , אני לא אוהב לנפץ חגיגה ורגעים שמחים,
אבל עולה פה צליל מהשורות (לענ"ד כמובן) - של מילי דחסידותא...
הכל טוב, עכשיו טוב, אין יותר טוב כמו עכשיו וכו' - לי קשה עם זה.
ואם לא טוב ? אז מה ? אם הרגע של עכשיו הוא לא יפה לא מיוחד ולא מרגש ? ... שוין .
זה סוף העולם ?
ממשיכים. משתדלים לשמוח. לאהוב את ה' תמיד. אבל אנו בני אדם...
קחו אדם פשוט ממחנה יהודה. כולו מלא אמונה. גדוש.
אתם מכירים כאלה שכל הדיבור שלהם עמוס בפסוקים ?
למרות שהוא "רק" חשמלאי ...
הוא לא משייט. הוא מקורקע. עיניים קדימה. לא מרחף לו בעולמות שמימיים...
אבל כולו נושם את ריבונו של עולם.
יש טוב. יש פחות טוב.
אבל ה-כ-ל זה ממנו.
תודה אבא על הכל !!!
וסליחה ממי ש...

--- לא הבנת בכלל את הנאמר ---
בסדר. אני יודע.

(דרך אגב יש שיר יפה על זה של סיני תור בדיסק הנקרא "טוב כמו עכשיו").

חזק.

סליחה שאני אומר זאת, ואני כמובן בעצמי עוד לא נמצא שם.
אבל אני חושב שהפוסט הזה מדהים!
אדם שלא חושב שהרגע שבו הוא נמצא הוא הטוב ביותר או לפחות אחד מהם אז כנראה שהוא עדיין חולה.
אישית אני חושב, שאם האדם מלא, והוא בהחלמה וכו' אז כל רגע בחייו כרגע הוא המשמעותי ביותר.
כל רגע אדם צריך לחשוב מה הוא עושה איתו, הרגע הזה לא יחזור, זה רגע נפלא, נקי, טהור...
שכמובן הוא גם מלא וגדוש, ברצון לעזור, להיות מחובר, לתת חיבוק, ולעלות...