אז מה השתנה ביחס שלי לאלוקים מאז שהגעתי לתכנית? טוב, את השאלה הזאת אפשר לשאול גם הפוך: מה לא השתנה ביחס שלי לאלוקים מאז שהגעתי לתכנית? כי אלוקים שהכרתי מאז גן הילדים והמשיך ללוות אותי כל השנים, הוא לא אותו "אלוקים כפי שאני מבין אותו" היום אחרי 515 ימים של נקיות, מפוכחות מינית ועבודה על 12 הצעדים.

ובכל זאת, אם אני מחפש את הנקודה הכי בסיסית שהשתנתה ביחס שלי אל אלוקים, אפשר לשים את האצבע על כך די בקלות. בהבנה הישנה שלי, אלוקים "עבד אצלי" והוא היה כמעט חייב לעשות את מה שאני מבקש ממנו, מה שגרר כמובן תסכולים רציניים כאשר הוא לא מילא את מבוקשי. ואילו בהבנה החדשה שלי, אלוקים לא עובד אצלי, אבל ביחד עם זה הוא רוצה עבורי את הטוב ביותר והוא כמובן יודע הרבה יותר טוב ממני מה טוב עבורי.

אלוקים הישן שלי היה "מספר חירום" אליו אני מתקשר כאשר אני בצרה (קרוב חולה, פגישה קריטית עם הבוס וכן הלאה) ואז אני מנדנד בממתינה עד שעונים לי, וכמובן אם אין תגובה או שהקו תפוס - אני מתבאס כי הדברים לא עובדים כפי שאני רוצה. לעומת זאת כאשר הכל בסדר והימים עוברים בטוב, אני די נוטה לשכוח את מי שנותן לי את כל הדברים הטובים ביחד ולכל היותר ממלמל משהו בלתי מחייב על "תודה לא-ל", וממשיך בשיגרה.

ואז הגעתי להחלמה ולימדו אותי שאלוקים זה לא מספר חירום והוא גם לא עובד אצלי, אלא עושה את הדברים כפי שהוא רוצה ובקצב שלו, אבל הוא יודע טוב ממני מה טוב עבורי, ומוטב שאשאיר לו את ניהול החיים שלי, כי בכל מקרה הוא עושה את זה ובכל מקרה הוא עושה את זה הרבה הרבה יותר טוב ממני, כך שאם היינו מתחלפים בתפקידים, מי שהיה מפסיד מכך הוא רק אני.

נכון, לא תמיד קל לי לראות את הדברים בצורה הזאת, ויש הרבה פעמים שאני די משוכנע שהפעם - ורק הפעם - אלוקים שכח אותי, או שהפעם - ורק הפעם - הוא לא מבין מה באמת טוב לי, אבל אם יש לי רגע של כנות עם עצמי אני מבין שזה שטות גמורה ועדיף שאתרכז בחלק שלי, ואשאיר לו את החלק שלו. סידור העבודה בינינו הוא פשוט מאוד: אני עובד אצלו והוא המנהל, ולכן אני צריך לקחת אחריות על ההשתדלות, אבל את הניהול של התוצאה אני משאיר לו.

זה נכון קודם כל בנוגע להתמכרות. הרבה שנים הייתי בטוח שהדבר הכי גרוע שיכול לקרות לאדם כמוני זה להיות מכור למין, אבל היום אני יודע שזה הדבר הכי טוב שהיה לי בחיים (וזה לא סתירה לכאב העצום שעברתי וגם לא לקשיים שישנם ויהיו תמיד). וזה נכון גם בנוגע לכל מיני דברים שאני מנסה לשלוט בהם כי נראה לי שאלוקים לא עובד מספיק טוב או לא עובד מספיק מהר, וגם שם אני צריך לזכור שהוא לא עובד אצלי, ושאם אני רוצה חיים שפויים - עדיף לי לתת לו לעשות את העבודה שלו בלי נדנודים והפרעות מצידי, כי אלוקים יודע את העבודה שלו מצוין ואני יכול לסמוך עליו.

וואי ממש חיזקת אותי . אני ממש מתייחס ככה לאלוקים ודרך אגב גם להורים שלי ,שטוב לי אני שוכח אותם שרע לי אני פתאום נזכר בהם ... כמה שזה נכון .

לפעמים אני שוכח שאלוקים איתי והוא זה שיודע מה טוב עבורי .... אני לא יודע אם באמת אכפת לו ממני מכול צעד ושעל שלי ? נשמע לי קצת הזוי ... למה ?מה אכפת לו? (בן של מלך וכאלה לא עונים לי ....)

ויש לי שאלה :

אם פגעתי בחבר , או עשיתי נזק למשהו(תאונת דרכים וכו')  , אז זה אני לא הוא , אז איך בדיוק הוא מנהל לי את החיים ? ואם הוא מנהל אז איפה בחירה החופשית שלי ?

הענין של בחירה חפשית מול ידיעת ה' הוא לא הנושא הנידון בפורום למכורים, וגדולי ישראל דנים בנושא הזה בהרחבה רבה.

אני מדבר על כך רק מתוך זווית הראיה שלי, ולא בא לענות איך הדברים מסתדרים. אצלי פשוט שאלוקים רוצה ממני השתדלות, אבל הוא המנהל של החיים שלי.

מאוד התחברתי.כשחושבים בחשיבה כזאת אין על מה להתעצבן ויש הרבה יותר סובלנות וסבלנות

מעניין מאוד. מיוחד מאוד.

האם ההבנה השתנתה רק ביחס שלו אלינו או ביחס שלנו אליו, או גם בהבנה שלנו או באמונה שלנו באלוקים עצמו? מיהו ומהו? או שבנוגע לזה ההבנה נשארה אותו דבר.

תודה רבה סוד, גם אני פניתי אליו רק מחוסר ברירה, הסיבה אצלי היתה פחד. וזו גם הנקודה שאצלי השתנתה הכי הרבה, אני מפחד ממנו הרבה פחות, אוהב אותו הרבה יותר. קרוב אליו מאי פעם ובחסדו הגדול זה רק הולך ומשתפר.

ולטומט -  בצעד 4 הבנתי שהיחסים שלי אם אבא למעלה הושפעו השפעה מכרעת מהיחסים עם האבא הביולגי שלי. בתור ילד הוא היה האלוהים שלי. וכשהאכזבתי ממנו נטשתי גם את ההוא למעלה..

וביחס לבחירה, כתבתי על זה פוסט בעבר: בחירה - כבר לא בכי רע.

אצלי השתנה הרבה גם בהבנה של איך שאני תופס את אלוקים. אצל כל אחד זה אחר ואני לא יכול לכתוב על אף אחד אחר, אבל אצלי אלוקים לא היה מפחיד כי החינוך שקיבלתי היה אחר, אבל הוא היה מאוד מאוד תובעני. כל הזמן לדרוש ממני לעשות, להשתפר, לעמוד במטלות, להתקדם וכן הלאה. לא יכולתי לעמוד בזה.

עכשיו אני יודע שאלוקים הוא קודם כל טוב. אפשר לקרוא לו אבא - למי שמתחבר לכך או כל שם אחר שיבטא את זה שהוא רוצה רק בטובתי. אני מעדיף לקרוא לו "אלוקים" ולא בשמות שהתרגלתי אליהם "השם" או "הקדוש ברוך הוא", כי זה מתחבר אצלי יותר לאלוקים כפי שאני מבין אותו כעת.

כל זמן שהתפיסא שלי את אלוקים היתה באופן הישן, לא יכולתי לעשות את צעד שלוש (החלטנו למסור את חיינו ורצוננו להשגחת אלוקים) והיתה לי גם בעיה עם הצעד השני (הגענו לאמונה שכח גדול מאיתנו יכול להחזיר אותנו לשפיות), ולכן הייתי צריך קודם כל להבין שאלוקים הוא טוב ושהוא רוצה את טובתי וביחד עם כך (ואולי בגלל זה), להפנים שהוא לא עובד אצלי והוא יכול לעשות את הדברים בדרך שנראית לו.

גוט

זה ממש טוב ויפה מה שאתה אומר, ואני מסכים איתך טוטאלית,  אבל בת'כלס מה עושים?  הרי גם כשמבקשים מה' שיקח ממני את התאווה רק להיום זה נשמע כאילו שאני דורש ופוקד עליו שיעזור לי.  אני לא באמת משכנע את עצמי שאני מעוניין שהוא ישלוט,  אני מרגיש שיש בי רצון לשלוט כשאני אומר את זה.  אז מה עושים?

תפילת הצעד השלישי:

"שחרר אותי מכבליי כדי שהניצון עליהם יהווה עדות לכחך".

ואו.
תודה. אני בתקופה שאני צריך להזכיר לעצמי בלי הרף שה' יודע יותר טוב ממני מה טוב עבורי. הפוסט שלך מאוד עוזר לי.

אלוהים - הסוגיא הגדולה של החיים
ישנם מכורים שגדלו על אלוהים מעניש, סליחה על המילה ישנם אנשים שעיוותו את ההסתכלות על אלוהים - שכביכול הוא רק מחפש אותנו בסיבוב ומעניש ומחנך אותנו, במקום לראות את גדלותו, את עולמו הענק, הצבעוני, המלא בכל טוב, אם היו תמיד ב'ריכוז עצמי', לי לא טוב, אני סובל, לי רע, וזה השקר, שאדם יוצא מנקודת עצמו - כאן הוא מתחיל לחיות, ולהיות מחובר לאלוהים אוהב, זה לומדים בצעד 2. האריך על זה בלי נדר בהזדמנות.