אמיתי, אני שיכור. חסר יכולת שליטה. איבדתי שליטה על חיי ועל שפיות דעתי.
כל פעם מחדש אני בהלם כמה אני לא צפוי ולא שפוי. כמה אני שקרן, וכמה אני לא מוכן לוותר על האובססיה.
היום בצהרים קיבלתי פרסומת בדואר. פרסמו שם על טאבלט למכירה במחיר מצחיק ממש. אני אובססיבי לג'אדטים ומחשבים, כבר תקופה ארוכה שאני רוצה לקנות טאבלט, בלי סיבה. אין לי בעצם מה לעשות עם טאבלט, בדרכים יש לי סמארטפון, ובבית יש לי מחשב נייד עם חסימה שאני יכול להעיף ולהחזיר ברגע. אז למה אני צריך טאבלט? לא יודע. אובססיה.
באותה חנות היה גם מבצע גדול על בשמים. איך שראיתי את הפרסומות ידעתי שאני היום חוזר מהחנות הזאת עם בושם לאשתי (אתנן) וטאבלט (בשביל זה האתנן- שלא תכעס). כבר תכננתי איפה להחביא את הטאבלט בתקופה הקרובה מאשתי, עד היום שבו אני יחליט לשתף אותה ב'חוסר אונים' הזה. לא רציתי לספר לה שאני מתכנן לקנות, כי היה לי ספק אם היא תסכים, וממש לא הסכמתי לוותר על האובססיה הזאת.
בקיצור יצאתי מהבית עם אשתי, היא לעיסוקיה, ואני ל'כולל'. ליויתי אותה באוטובוס, עד שהגענו למקום שבו היתה צריכה להפרד דרכינו, ושם חזרתי לאחורי ועליתי לאוטובוס לכיוון הקניון. הגעתי לקניון וכמובן שהייתי חייב קצת לשוטט שם, בחסד אלוקים ששמר עלי מהקניון הזה, ועל אף השוטטות הוא זימן לי שיחה עם חבר חדש שהעסיק אותי ולא נתן להגניב מבטים שניים. ואז הגעתי לחנות. כמובן בהתחלה פניתי למחלקת הבשמים בשביל להשקיט את המצפון שכל מה שבאתי לקניון זה בעצם בשביל לקנות 'מתנה' לאשתי, ומשלא מצאתי בושם (כמובן) פניתי למחלקת החשמל. בניסי ניסים בחסד אלוקים גדול, נגמרו הטאבלטים, לא רק שם אלא בכל סניפי הרשת (נס- כי הייתי רץ לכל הארץ בשביל זה. זה באמת היה זול מאוד, עובדה תוך שעתיים הכל נגמר). בהתחלה הייתי מאוכזב נורא, אחר כך התחלתי ממש לכעוס על עצמי. בקושי שהייתי בכולל בתקופה האחרונה, ועד שיום אחד אני יכול לבוא אני מבזבז את היום על פנטזיות שטותיות. אחר כך כעסתי על הפזיזות שלי. על השקר שלי מול אשתי. (במיוחד שאתמול בלילה שמעתי ממנה תלונות על זה שאסור לסמוך עלי בנושא כספים, ושהכספים שנמצאים אצלי משום מה תמיד נעלמים). כעסתי על עצמי שאני הולך אחרי האובססיות ולא מסכים לוותר. כעסתי על עצמי על זה שלא התקשתרי לחברים.

אחר כך כבר היה מאוחר מידי בשביל להגיע לכולל, לא יכולתי לחזור הביתה אז הלכתי לשוטט. גם כאן עשיתי פאדיחות (פגשתי את השווער), הלכתי הלוך חזור ברחובות סהרורי, בלי שמץ של מידע מה אני רוצה מעצמי. חסד אלוקים גדול שהיה איתי, ונתן לי להבין שלפחות כאן אני חייב לדבר עם חברים, והתקשרתי לחברים ולספונסר, העברתי איתם עוד שעתיים עד שהייתי יכול לחזור הביתה.

עכשיו זיפרתי לאשתי מה עשיתי בצהרים, והיא כמובן כועסת. ברור שתכעס, מה היא אשמה שהיא נפלה עם בעל חולה? היא לא ממש מבינה למה לא יכולתי לספר לה שאני הולך לקנות מחשב. לך תספר לה כמה קשה לוותר על אובססיה.
עכשיו צריך ישועות. אני מתפלל לאלוקים שיתן לי שפיות, שיתן לנו כוח לעבור את הגל יחד בשלום. אם אפשר קצת שלווה, אני ישמח, כי בזמן האחרון אני לא כל כך מוצא אותה. והכי חשוב אלוקים שתתן לי כוחות לכנות וכניעה. שם האישו של הפגמי אופי שלי.
אבא אני מתחנן אליך. אני לא יכול בכלל. רק אתה.
בבקשה.

אני כ"כ מבין אותך, אני עם נייד עם תוכנת רימון. (רק לחכות על הקו כדי להעיף אותה, מוריד לך את התאווה...  )  וסמארטפון. והחלטתי לפני כמה זמן שאני צריך טאבלט. (אני עובד בזה, אז אני "חייב") אישתי הודיע שיש לנו כבר מספיק טכנולוגיה בבית (לפני כמה שנים סחבתי אותה בשביל מכשיר אלקטרוני בטיול בחו"ל במשך כמב שעות, ומאז נמאס לה מאלקטרוניקה סופית) מה שקרה בסוף שקיבלתי מחבר טאבלט במתנה. אישתי ביקשה שאחזיר אותו ורבנו על זה, ההחלטה הסופית היתה שהילדים לא יראו אותו, כלומר השימוש יהיה רק בנסיעות. כשהגעתי למשרד ישר פתחתי אותו, אני מניח שהתאווה רצתה "לחנוך" אותו וגיליתי שאין מתנות חינם... האינטרנט במכשיר פשוט לא עובד... מסתבר שאלוקים עוזר לפעמים גם לפני שמתחילים לצעוד...  ובקשר לתאוות הטכנולוגיה אני מתכוון לכתוב על זה בקרוב (אם יהיה זמן, כבר הערב).
המשך ערב נקי ומוצלח.
אוהב ומחלים בעזרת הכתיבה שלך,
חוזר.

מקסים. גם לי בא עכשיו טאבלט.. מה שהכי תפס אותי במה שכתבת, זה שנשארת עם זה לבד. אחי. ברגע שהקוץ הזה נכנס, הוא חייב לצאת, הכי מהר שיש. אחרת האינפקציה גודלת. תמיד..

אין סודות..

צעד 2.

בהצלחה בהחלמה.

אמת, רק שהבעיה היא שמאז שגיליתי שצעד שתיים באמת עובד, קשה לי מאוד ליישם אותו. כי אני באמת רוצה טאבלט. ???

לפי מה שכתבת בתחילת הפוסט אתה באמת חושב שאתה רוצה טאבלט..

אחת אפס.

אחד..

מדהים
זה מה שנקרא להיות נקי בחסד אלוקים