כאדם שסובל מבעיות בהערכה העצמית, אני צריך ללמוד לדעת לקבל מחמאות, ולהפסיק את הענווה השקרית שבאמצעותה הדפתי כל מחמאה והערכה כנה על דברים שאני עושה. אבל כאדם מכור שאגו וריכוז עצמי הם רעילים עבורי, חשוב ליותר מכך לדעת איך לקבל את המחמאות, כדי שהם לא יהרגו אותי. משימה לא פשוטה בעליל.

אז בגדול הדברים נשמעים הגיוניים: אני צריך לדעת לקבל את המחמאות אבל ביחד עם זה לזכור כל הזמן שהכישורים ושאר הדברים שזכיתי בהם אינם שלי אלא מתנה מאלוקים. ברור שאדם שמצא מליון דולר ברחוב יכול לשמוח בכך, אבל אין לו מה להתגאות כי הוא לא עשה כלום עבור זה, הוא לא עבד ולא התאמץ אלא מצא מציאה אז שיגיד תודה ושיהנה מהכסף. הכישורים ושאר הדברים שקיבלנו כל אחד מאלוקים הם מתנה - צריך להגיד תודה ולשמוח בהם אבל לא להתגאות.

במציאות זה קצת יותר מסובך - ולשני הכיוונים. גם קשה לי לקבל מחמאות, ואם אני כבר מקבל אז זה גורם לי להתנפח ולהרגיש כאילו אני מרכז העולם. ככה אני, מלא פגמי אופי, ובכל זאת בן של אלוקים. היום אני לא מפחד מהפגמים האלו אלא מבין שאלוקים נתן לי אותם בתור הזדמנויות לגדול ולהתפתח, וגם הקשיים האלו עם המחמאות וההערכה הם לא נגדי אלא לטובתי (וגם כדי שיהיה מעניין בחיים).

לאחרונה כאשר הרגשתי שהאגו מטפס עליי, התקשרתי לספונסר שהזכיר לי את מה שכתוב במסורת ה-12 (של תכנית הצעדים לגמילה מהתמכרות) שאנחנו צריכים ללמוד "להעמיד עקרונות לפני אישיות", מה שאומר שאל לנו לחשוב על האדם אלא על מה שהוא מביא ומייצג. אקח כדוגמא את הפוסטים שאני כותב כאן בפורום ושכמובן גורמים לי הרבה בעיות עם אגו, בפרט כאשר חברים שוכחים את הכלל הזה וחושבים שאם אני כותב יפה זה אומר עליי משהו, במקום להתייחס נטו לעקרונות שנכתבו, ולזכור שכישרון לכתיבה הוא בסך הכל מתנה מאלוקים - לא יותר  (וגם לא פחות כמובן). אז אם אני ממשיך עם הקו הזה ומשתכנע שאני באמת מיוחד ושוכח שמדובר כאן על עקרונות במקום על אישיות - אני אכן עומד בפני סכנה רצינית להחלמה שלי.

מטבע הדברים, הענינים יותר מורכבים בחיים הוירטואליים מאשר בחיים הרגילים, כי ההתרשמות היא פחות מהאדם ויותר מהכתיבה, מספר ההודעות וכן הלאה, דברים שלא באמת אומרים כלום עליי או על מי שאני ומה שאני. ואני צריך להזכיר לעצמי שוב ושוב שהמטרה כאן היא להעביר את העקרונות של ההחלמה, ולא כדי לקדם אישיות של אף אחד.

לא לחינם נחשבת האנונימיות כפעולה של "חיים רוחניים" ויתירה מזו "הבסיס הרוחני לכל המסורות", כיון שהיא ההיפך הגמור מהרגשת העצמי כמרכז העולם - מה שלא נותן מקום לאלוקים להיכנס באמת למהלך החיים.

הפוסט הזה הוא קריאה לי וגם לחברים היקרים, לזכור להעמיד עקרונות לפני אישיות.

סבבה -תחשוב  ותישם מה שאתה רוצה
בשבילי אתה -אישיות
(לא העקרונות ענו לי ועזרו לי בפעם הראשונה שנכנסתי לכאן )

וכמובן אלו שתמיד רוצים להחמיא יאמרו עתה: לא די שיש לך אישיות כזאת, אלא אתה עוד מעמיד עקרונות לפני אישיות... פשש

אגב, בעניין הזה של "לקחת מחמאות קשה" ראיתי דבר מעניין.

הכרתי פעם אדם מוכשר מאוד בתחום מסויים, מה שגרם לו להתפרצויות אגו עם סביבתו.

פתאום נוכחתי לראות שיש לבנאדם תחום שם הוא מלך, ויש תחומים שהוא לחלוטין לא מבין בהם, יותר גרוע מאדם פשוט.

כך נוכחתי להיווכח עין בעין שבעצם הכל זה 'מתנה' עם תזכורת.

הייתי מביא דוגמאות מעצמי, אם רק היה לי כישרון אחד לפחות..)

סוד,
זה קצת בעיה. כי אם אתייחס לעקרונות שאתה כותב ולא לאישיות שלך, אז אחרים עלולים גם הם להתייחס למה שאני כותב ולא לאישיות שלי. ואז אנה אני בא?

וברצינות, תודה רבה. לפני כמה ימים אמרתי לספונסר שלי שיש רק שני דברים שאני יודע לעשות עם מחמאות: להדוף אותן כליל, או "להשתמש" בהן, כלומר להפוך אותן לחומר לעינוג עצמי. הדמיון לאוננות לא מקרי. רק הרגע כתב לי מישהו מחמאה, ומצאתי את עצמי קורא את דבריו שוב ושוב, מתענג עליהם, ומעמיק את הריכוז העצמי שלי... אני לא יכול לומר שקיבלתי כאן ממש תשובה שאוכל ליישם במחמאה הבאה שאקבל, אבל עצם העלאת השאלה מעוררת תקווה שיש פתרון. אני מגלה שהרבה דברים מתבהרים עם הזמן מעצמם, ושמה שהיה חסר לי כדי להבין אותם זה לא תוספת הסבר, אלא השינויים בחיים שלי.

תודה רבה על התזכורת. חשוב להדגיש שהעיקרון אמור לעמוד לפני האישיות, אבל סביר שהאישיות תהיה גם.. מאחרי העיקרון. זו הסיבה שלימדו אותי לומר כל הזמן בשם מי שאמר לי.. 'האני' לא הסיפור.

תודה חברים.
אבל קשה לי. אני ממש לא מצליח. אני משומש עד העצם בקומפלימנטים...
בשבילי עקרון לפני אשיות זו עוד טכניקה של שיווק.
וענווה זו עוד דרך להיות מוצלח יותר.
הכנות היא האמצעי להשגת הערכה.
ואלוקים זה האחד שנותן לי את כל העוצמה האלוקית שאני מחזיק בידי.
חבר אמא לי פעם, 'נרקומן של ריכוז עצמי'.
אוי! כל יום שעובר אני מבין עד כמה הוא צדק.
אני אוחז לפני צעד 2.
תודה חברים. אנא התפללו עלי.

אגב, גם כאן השתינו לי בבירה.
אבל אני עדיין שותה את המשקה העכור הזה.
מכור או לא?

הושיעה יקר, העוצמה האלוקית נמצאת ברשותך, היא לא שלך..
ישנו אחד ולו מלוא הכח. מי יתן ונמצא אותו עכשיו.
התפילות שלך + גיבוי יעזרו לא פחות.

בהחלמה.

הושיעא יקר,

לפני כמעט שנה, כתבתי פוסט בעל משמעות דומה (הרעיונות היו שונים אבל הנקודה אותה נקודה). כשסיימתי לשאול התקשרתי לספונסר שלי כי חשבתי על אפשרות של תוצאה הפוכה (על משקל פעולה הפוכה). אני אכתוב נגד האגו שלי, והאגו ישתמש לכך לצרכיו שלו (כפי שכתב 'כפית וחצי סוכר').

הספונסר שאל אותי מה המניעים שלי, וכאשר עניתי בכנות שהמניעים טהורים - הוא אמר לי לפרסם בכל זאת. זה עבד אז וזה עובד כעת. נכון שאני יכול לעשות את זה בתור מוניפולציה, אבל אם המניעים שלי באמת טהורים - התוצאה תהיה בהתאם וזה יעזור לי.

כן, לדעת לקבל מחמאות זה עבודה לסקסהוליסט