"כי הוא אלוהינו ואנחנו עם מרעיתו, וצאן ידו. היום, אם-בקולו תשמעו."
כאשר האדם משועבד באמת ובתמים לה' והוא כצאן ידו, כאשר הוא שומע בקול ה' ולא בקולו של עצמו וראשו, אז הוא מקבל את "היום".
זוהי סיבה ותוצאה- הסיבה היא כל הפסוק והתוצאה היא "היום". אדם הרוצה להשיג את ה"רק להיום", להתמקד כל יום רק באותו היום, צריך לשמוע בקול ה' ולהיות כמו הצאן שלו, משועבד לו ב100%, אז הוא ישיג את היכולת של "רק להיום".
מה זה בעצם "רק להיום"? לפי דבריך נשמע שזו עוד שיטה פסיכולוגית נחמדה. ייתכן, אבל קשה לי לקבל זאת.
"רק להיום" זה הרבה יותר עמוק.
כפי שניתן לראות מהפסוק "רק להיום" זו תוצאה ולא פעולה. אנחנו לא מתמקדים רק בהיום ואז משיגים את "בקולו תשמעו" אלא להפך- אם בקולו תשמעו-היום.
והעניין פה בעצם הוא שכאשר אדם משועבד באופן מלא לה', אין לו כל עניין ושייכות שלו בעולם, כולל עברו ועתידו, גופו, ממנו, מחשבותיו ורצונותיו. כל חייו משועבדים לה' ואין לו חלק ובעלות בהם.
לכן, לא נשאר לו דבר והוא משעבד בעצם את יכולת הבחירה שלו לה', הוא כבר לא בוחר מה לעשות, שהרי אין לו יותר בעלות, הוא נותן את זה לה' ונותר לו רק כל רגע ורגע לבחור להיות משועבד.
לכן, לאותו אדם, אין כל חשיבות במחר או אתמול, לאותו אדם יש רק חשיבות לרגע הזה- האם אני משעבד את כל כולי לה' כרגע? האם אני מוותר עכשיו מבחירה על חופש הבחירה ונותן אותו לה'?
ניתן לראות שגם הגר"א דיבר על כל שהתכלית היא לבחור למסור את יכולת הבחירה לה'.
אותו האדם, המוסר את חייו לה', מובן מאליו שאם אין לו כל משמעות לעתיד ולעבר כיוון שכל עניינו זה למסור את חייו באותו הרגע, אז הוא חי רק את היום, רק את הרגע וזוכה ל"היום".
לכן ברור למה "רק להיום" מופיע בספר הלבן בסוף הצעד השלשי- מסירת החיים לה'.
אם זה עובד לך- מצויין, המשך כך. אני באמת שמח בשבילך.
לצערי הרב אני מאוד חולה ושום שיטה פסיכולוגית כזו לא תעבוד עליי, אני זקוק לדבר האמיתי, אני זקוק לחיבור אמיתי לה', למסירת חיי ולחיות את חיי רק להיום באמת ולא בתור סיסמה.