דורון, take it easy. ממש לא התכוונתי להלחיץ. אפשר לעשות את התרגיל שהצעתי רק אם ניגשים לזה מלכתחילה בקלילות. אחרת אני עלול עוד לחשוב באמת שאני אלוהים...
אוהב אותך
אגב, אסירותודה הציע לך להתמקד במושג אמונה. אני תופס טרמפ על השרשור הזה כדי לשתף אותך במשהו שקרה לי בתכנית ביחס למושג אמונה. עד שהגעתי לפה אמונה התפרשה אצלי כאופטימיות. אלוקים הוא הטוב המוחלט, והוא ודאי רוצה שבעולם יקרו דברים טובים. ככל שאאמין בו יותר כך יקרו לי יותר דברים טובים. אם לא קרו לי דברים טובים זה פשוט בגלל שלא האמנתי מספיק. שים לב: בתיאור הזה אלוקים הוא הבובה, ואני זה שמושך בחוטים שלו.
כאן בתכנית למדתי משהו חדש. כלומר תמיד ידעתי את זה מהספרים וכו', אבל כנראה שסירבתי באמת להבין, כי רק עכשיו זה מתחיל לחלחל פנימה ללב האטום שלי. וגם זה חסד אלוקי לא מובן מאליו בכלל.
אמונה פירושה (גם) קבלה. לקבל את המציאות, לקבל את מה שקורה. להפסיק לנופף ידיים - במציאות או בתוך הראש - כדי להילחם בה. להפסיק לחשוב על "חבל שלא היה אחרת" ועל "הלוואי שיהיה כך", להבין שאני לא בעל הבית כאן, לשבת על הספסל, ולקבל את מה שקורה. לאהוב את מה שיש. הקבלה הזו מלווה בהמון מתיקות, מפני שכשאני מוכן לקבל את מה שקורה, אני נפתח לשים לב שקורים הרבה יותר דברים טובים ממה שהייתי מוכן להודות קודם לכן (קוראים לזה אסירות תודה). יש לי הרגשה שחוויית הקבלה היא הרבה יותר עשירה ועמוקה ממה שאני כותב פה, אבל זה מה שאני מכיר כרגע.
אגב, אני חסר אונים. אני מנסה למצוא דרך לכתוב משהו מצחיק כדי לעמוד ברף שהצבת לי, ולא מצליח. מקווה שתחייך בכל זאת...
