אם זה דיון פילוסופי- אני מבין מה אתה אומר ויודע גם על מה זה מתבסס. יש גם כמובן מקורות מנוגדים ויש מקום לוויכוח ולמרות זאת הנטייה שלי להסכים איתך באופן כללי (אך באופן מעשי לחלוק עליך לחלוטין...).
הבעיה היחידה עם הדיון הפילוסופי שהוא לא נוגע אליי בשום צורה. אמונה ללא עשייה היא אמונה מתה. התוכנית היא לא תאורייה ולא פילוסופיה. ייתכן מאוד שהיא נוגדת אפילו את ההיגיון ולא מסתדרת עם שום תאורייה, אך למעשה- היא עובדת. לכן אין כל מקום לדיונים מסוג זה.
באופן מעשי- להקשיב לעצמי מעולם לא עבד. ולא שלא הקשבתי ולא שלא ניסיתי. ניסיתי להקשיב לעמוק, לרצון האמיתי, להתבודד וכו'...
זה פשוט א עבד ולא עזר לי בדבר.
יש לכך שתי סיבות-
דבר ראשון, אני. הבעיה היא בי. אני לא אדם רגיל, אני חולה נפש. החשיבה שלי מעוותת. אני מעוניין באבדון של עצמי ממש. אם אלך לפי רצונותיי- ארוץ כל יום לכביש בשביל להידרס, אחזור משיקום בבית חולים ואחזור מיד לרוץ לכביש. אני מעוניין ליפול, אני מעוניין להתרסק. זה לא איזה רצון חיצוני או משהו כזה- זה אני ממש!
דבר שני, יכולת ההתבוננות שלי. כל עוד אני עדיין ממשיך להתנהל ע"י פגמי האופי שלי ואני עדיין אוחז בעוולות שלי, היכולת שלי לראות את עצמי היא לא טובה. כאשר אנסה לעשות זאת, במקום להצליח או לפחות להצליח חלקית, אני מקבלת תוצאה הפוכה ושלילית.
זה מתבסס גם על צעד 11 בספר הלבן וגם על דברי הרמח"ל במסילת ישרים פרק ג' (האדם לא יכול לעזור לעצמו שהרי הוא בידי היצר, לכן הוא צריך להקשיב לאנשים אחרים שכבר ניצחו את היצר).
לכן חשוב לי מאוד לדעת שהפיתרון הוא לא בתוכי! אני לא הייתי ולא אהיה הפיתרון.
הפיתרון הוא חיצוני לחלוטין, רק משהו מבחוץ יכול להרים אותי ולהציל אותי, כי אני לבד אבוד לחלוטין!
לכן אני חייב לצאת החוצה, מתוכי ולפנות לעזרה מבחוץ- חברים, ספונסר וה'.
ואם יקשה לך איך זה מסתדר עם הצד הפילוסופי אותו העלת-
שוב, התוכנית לא פילוסופית, היא פשוט עובדת.
בנוסף, ייתכן שזו אכן סתירה המוכיחה נגד שיטה פלוסופית זו.
ייתכן שע"י התעמקות בשני הדברים, התוכנית והפילוסופיה נמצא אחידות.