פה זה דעתי ,שזה קצת ללכת לאיבוד אם אנחנו סתם חולים! אנחנו חולים במשהו מאוד מאוד מסויים! אם נתמקד או נתביית על הנקודה אז כל כמה שנקטין את מרחב המלחמה יהי לנו קל יותר לנצח או לחשוב על איך ננצח.. תחשוב על זה.. אם אני נלחם באיזה שהי מדינה נגיד אירן אז להגיד שאני נלחם בהם וזהו אנחנו מפסידים! אם אני יגיד לך שאני נלחם בנקודה כזאת על המפה והאויב שלי הוא כזה הסיכוי להצלחה יותר גבוה.. מקווה שעזרתי לך קצת (עזרתי גם לעצמי..)
בהצלחה ולילה טוב

וואו איך השיניים שלי מתחדדות
אלי תן בי את השלווה...

ברור, המחלה שלי הרי היא שאני מכור לתאווה, לטינות, לבריחה, לפגמי אופי, לחוסר יכולת להתמודד עם החיים, עם המציאות, חוסר שקט, חוסר יכולת להביע רגשות, חוסר ביטחון עצמי, שליטה, ביישנות וכו', וכמעט שכחתי גם חוסר סבלנות
כל זה הרי הנקודה. אבל חטא זה לא, וזה ודאי לא קשור ליצר הרע, אלא ליצר המחלה.

אני לא מאמין שאתה מאמין לעצמך .

אני לא רואה סתירה בין זה שזה מחלה לזה שזה גם חטא .
אני קטונתי מלשנות הגדרות של עבירות ומצוות , אם הגעת לדרגה אשריך .
לדעתי יש להמנע מלדון על הנושא בפן ההלכתי פה בפורום ובתכנית בכלל , אבל אי אפשר להגיד על חושך שזה אור ולא משנה באיזה נסיבות .

מוישלה היקר אם כבר יצאו ממך הפנינים הללו אולי תסביר על מי או על מה שיניך מתחדדות ולמה ?

חבר יקר, אני לא רוצה לענות במקומו של 'חסר אונים', אבל אני מקווה שהוא לא יכעס אם אתייחס לכך בקצרה בכל זאת.

כן, אני לא חוטא ולא משנה כל מה שעשיתי. לא רק שאני לא חוטא, אלא שאם אאמין לכך שאני חוטא, הדבר היחיד שייגרם לי מכך הוא שאחזור במהירות גדולה הישר לנפילות שלי. למען הסר ספק אחזור על כך שוב: כל מה שעשיתי לא היה בגדר חטא ועוון בשום פנים ואופן.

להאשים אותי בחטא זה כמו להאשים בחילול שבת ילד מפגר בכך שהדליק את האור בשבת. המצב הנפשי והפיזי שלי בעת הנפילות הוא חוסר שפיות גמור, ונעשה נגד רצוני בכל קנה מידה אפשרי. אני אדם חולה אבל לא רשע ולא חוטא.

נכתב על כך הרבה כאן, ויש פוסט חשוב במיוחד בכותרת "חוטא? חולה!" בלשונית "קולות של החלמה", אמליץ לך לקרוא שם את הדברים.

תודה רבה סוד
עד היום כשאני מתמצת את תקופת השימוש, הערפל של הבושה, הבושה להביט בפניהם הטהורות של ילדי,  הבושה ממאישתי, הבושה מעצמי, ובעיקר האשמה המטורפת, ההרגשה הבסיסית שאני לא בסדר שכל דבר שקורה סביבי כל אסון, כל קטסטרופה, תלויה כקולר בצווארי.
מה שאני לומד היום להבין שהמעגל הזה של אשמה ובושה לא רק שמעולם לא עזר לי להפסיק, אלא שימש כדלק ומניע לשימוש, ככל שהאשמה גדלה, הבושה ניסתה לחפות עליה, וכשזה לא צלח הגיע השימוש הגואל שהיה מקום המפלט המוכר והאהוב שאליו יכולתי לברוח מאימת אלו.

תודה שוב על התזכורת
נ.ב תודה גם על התגובה השקולה, עזרת לי להתאפס ולא להגיב/לשלוף, מהבטן.   

שוב אני חושב שאין עניין לעסוק בדיון הזה , ד"א קראתי את הפוסט המדובר .
אני בטוח שתסכים איתי שמצווה זה לא .
ייתכן ואתה צודק ויתכן שלא אני לא בא להכריע בשאלה הזאת ואני חושב שאין לנו רשות לקבוע מה חטא ומה לא .
מי מאיתנו יודע ומבין חשבונות שמיים ? כן... תצחק תצחק .... 
איזה ילדותי זה לחשוב ככה ,הרי אנחנו עברנו את השלב הזה של לדבר במונחים הללו .
אני לא יודע ואני לא יכול לענות על הנושא הזה ואין לי עניין לפלפל בזה ואם תרצה יש מי שיכול "להוכיח" לך כך ויש מי ש"יוכיח" לך אחרת ע"י טיעונים ראיות וסברות נפלאות .
עדיין העובדה שאם תאמין שאתה לא חוטא תגרום לך הרגשה כזו או אחרת כפי שציינת או תעזור לך בתהליך ההחלמה לא משנה דבר לגבי הקביע האם מדובר בחטא או לא .
ושלא תבין אותי לא נכון אני איתך באותה סירה .

מוישל'ה האיומים האלו כל פעם והעקיצות עושים את אותה עבודה של אם היית "שולף מהבטן או "מחדד שיניים" .

קצת קשה להעביר את הדברים דרך מקלדת ... אז הכל נאמר בחיוך גדול , ללא כעס או טינה חלילה .
רק אומר אץ דעתי .
כך או כך אני מאחל לי ולכם רפואה שלימה ונקיות .

חבר יקר,

אני לא מתיימר בשום פנים ואופן לומר מה נכון או לא נכון באופן אובייקטיבי וכל שכן שלא מתיימר לומר לאף אחד אחר מה נכון עבורו. אני לא עוסק בשאלות פילוסופיות של החיים אלא בחיים עצמם. ואני (שוב: אני) בחיים שלי (שוב: בחיים שלי), יודע בוודאות גמורה שזה לא חטא ולא עוון.

אם יש מישהו שמאמין שהוא כן חוטא זה בסדר גמור, ולא אחשוף עליו שיניים ולא כלום. זכותו של כל אדם להתייחס למעשים שלו כפי שהוא מאמין.

אני כן מציין את העובדה שעבורי (פעם נוספת: עבורי) הענין הזה הוא לא מותרות אלא קריטי להחלמה שלי ולכן חשוב כל כך. אני לא עוסק בשאלה רעיונית אלא בשאלה מעשית מאוד, ולכן יש לי ענין לעסוק בדיון הזה. כאשר אני משתכנע שאני חוטא - אני נופל. כאשר אני מבין היטב שאני חולה - אני עושה את הפעולות ונשאר נקי.

תודה על הדברים שלך ואני מקווה שתמצא את הדרך שלך להחלמה, בין אם זה בגלל הבנה שאתה חולה ובין אם זה בגלל הבנה שאתה חוטא.

להתחיל מחדש -
אם אתה יכול לחשוב שזה חטא בלי 1. להרגיש אשמה 2. להרגיש בושה 3. להרגיש שאתה יכול להתגבר ושיש לך בחירה חופשית 4. להרגיש שה' לא רוצה אותך
אז זה בסדר שתחשוב שזה חטא. זו תפיסה מאוד לא שגרתית של החטא, אבל אם אתה מצליח להחזיק בה - אשריך.
אבל אם לא, אז רוב הסיכויים שהאשמה וכו' יחסמו בפניך את הדרך להחלמה.

ככה זה כאן: אלה שחושבים שזו מחלה - מצליחים להפסיק לפעול מתוך תאווה. ודווקא אלה שחושבים שזה חטא - נופלים שוב ושוב.
אז מה ה' רוצה שנחשוב? (בהנחה שאתה רוצה לעשות רצונו, ויש בך פתיחות לשנות הנחות יסוד מושרשות, אם זה מה שיאפשר לך לעשות רצונו)

שמח לשמוע שיש מי שמגלים הבנה ופתיחות לדעות שונות .
אכן זו תפיסה מאד לא שגרתית ,אני מסכים .
האם ייתכן לא להרגיש אשמה גם אם אתה יודע ומבין שאתה חולה ?
אם מחר חלילה תפול , האם תרגיש עם זה בסדר ?
אני מניח התשובה היא לא .
תחפש איפה לא פעלת נכון או כפי שמגדירים פה איזה פעולות היית צריך לעשות ולא עשית מה הביא אותך לנפילה איזה צעד מתוך 12 הצעדים כשל בדרך וכו' ...
"לא נכנעתי" זה מושג שנשמע כאן רבות , משמע הייתה לך בחירה להכנע ,הייתה לך  דרך מסויימת שהתגלתה  לך כיעילה במקרה או שלא במקרה  ובחרת לא ללכת בדרך הזו.
אחרת למה לחקור ולשאול ? למה לחפש דרך לפתרון ?
אפשר לעמוד מהצד ולהגיד שזו מחלה ונגמר פה הסיפור .
אבל יש לך בחירה .
להבדיל לילד מפגר כדוגמתו של  סוד אין את הכלים וההבנה והאפשרות לנתח את המציאות ולדון בה על כל אפניה , לי ולך כן יש (ואפשר לראות פה בפוסטים של החברים שיש בהם דעת) ולכן אנחנו עוסקים בשאלה .
ילד מפגר לא יכול לבצע פעולות שימנעו ממנו לא לחלל שבת (אעפ שהוא מחלל את השבת מכיוון שהוא מפגר).
ילד מפגר לא מבין שיש משהו לא בסדר עם זה שהוא מכה את עצמו , הוא לא יחפש דרך להמנע מזה.
המעשה הוא מעשה מקולקל לכל הדעות , איך אפשר שלא להרגיש בושה ?

בתור מי שגדל בסביבה חילונית בבית חילוני אני זוכר את עצמי עם מחשב אינטרנט טלווזיה וכל שאר האקססוריס בחדר לפרטי שלי מיום עומדי על דעתי .
אני זוכר את הפעם הראשונה שצפיתי בתור ילד מתוך סקרנות באינטרנט בתוכן בעל אופי פורנוגרפי , הזדעזתי עד עמקי נשמתי .
לא ידעתי איך לאכול את זה , הבנתי שזה לא דבר טוב הרגשתי רע מאד עם עצמי .
לא היו לי מושגים של חטאים ומצוות לא ידעתי בכלל מזה אבל הבנתי שזה דבר לא טוב , הייתי מבועת הרגשתי כאילו לקחתי חלק ברצח .
זה עוד לפני שידעתי בכלל מה זה שז"ל וממושג של אוננות .
אעפ שלימים התמכרתי להרגשה הזאת (זה מכוסה באצטלה של "תענוג").
שוב ... התפיסה שלי את המציאות מאד לא שגרתית מהרבה בחינות .
אני מאמין שיש בחירה אבל בתוך זה אני מאמין שהבריאה כולה דטרמניסטית שזה 2 הפכים .
אבל בתוך זה אני מאמין שמי שמקיים את כל ההוויה והמציאות אין זה סתירה אצלו .
לכן אני מאמין שאני רצוי אצל ה' אעפ שאני חוטא .
בכל אופן אני לא מקובע על שום דרך ותמיד מחפש להבין וללמוד מתוך נסיון עי הכלים והתובנות שאני צובר בכל יום.
יכול להיות שאתה צודק ואני לא יצליח  אם אני מחזיק בתפיסה הזו .
כפי שסוד מבין ויודע שאם הוא יגדיר עצמו כחוטא הוא יפול מייד , אני מבין שאם אחליט לקחת החלטות על לתפוס את המציאות בצורה אחרת ממה שה' הגדיר אותה (שאני מאמין שכך הגדיר אותה) אני אפול .
ושוב אני עדיין מחזיק בדעה שזו מחלה וזה לא סותר את העובדה שהמחלה מביאה אותי לחטוא .

אחלה, הדברים שלך בפירוש הגיוניים, וכמו שכתבתי - אם זה יעבוד עבורך אז אני לא רואה שום סיבה בעולם שלא להחזיק בדרך הזאת. אני אדם פרגמטי ומבחן התוצאה הוא חשוב מאוד בעיניי. ברור לי שאלוקים בתור מי שברא את העולם ויודע היטב את היכולות שלנו - גם התאים את הדרישות שלו אלינו לפיהם.

לכן, הדרך שבה אני רואה את הדברים היא שיש לי בחירה רק בנוגע לשאלה האם לעשות את הפעולות או לא, אבל אין לי שום בחירה מול התאווה עצמה - וזה הבדל עצום.

מכיון שלא אהבת את הדוגמא מהילד המפגר (למרות שאני מאוד מזדהה איתו...) אתן לך דוגמא אחרת, אדם חולה שלא דואג לעצמו ומגיע ליום כיפור כשהוא במצב של פיקוח נפש, ברור שהתורה אומרת שהוא צריך לאכול כל מה שנדרש כדי לא למות, ואין שום עבירה בכך שהוא אוכל ביום כיפור (ואם יבוא חכם שיצעק עליו שהוא חוטא נורא כי הוא אוכל בצום, וכתוצאה מכך הוא יפסיק לאכול וימות - אז יש לו חלק ברצח הזה). אבל לומר שאין לו בחירה בכלל זה גם לא נכון כי היתה לו בחירה לאכול ולטפל בעצמו לפני הצום כדי לא להגיע למצב הזה.

להתחיל מחדש -
אני בפירוש דומה לילד מפגר. אם תראה אילו שטויות אני עושה. אם תראה איך אני מאבד שליטה על עצמי. אם תראה אילו קולות אני משמיע מול המסך ואת הריר שנוזל לי מהפה - גם אתה תסכים אתי שאני ילד מפגר. כשאני בהתקף תאווה אני באובדן שפיות זמני. בשאר הזמן אני דומה לשפוי, אבל המפלצת המטורפת מקננת שם בפנים, ורק מחכה להתפרץ. אין לי שליטה על זה, וכשזה קורה אני דומה לבובה על חוט, לאוטו על שלט, לזומבי מהלך - משהו אחר שולט בי, משהו מרושע ואכזרי ומכאיב.
אז בשאר הזמן אני דן במציאות ומנתח אותה מכל צדדיה. האמן לי שאני טוב בזה. זה עוזר לי כמו מדיטציה לאורנג-אוטן. אני צריך משהו אחר, כוח מחוץ לי, שיחלץ אותי מן המיצר הזה.
וכן, אם אפול מחר ח"ו ארגיש אשמה. אבל זה חלק מהמחלה. זו לא הוכחה שזה חטא.

אז כדברי סוד - אם זה עובד בשבילך, לך על זה. אבל כיוון שאתה מעריך פתיחות בוודאי תשמח לשמור על פתיחות ביחס לאפשרות שתפיסת החטא היא חלק מההכחשה ומחוסר הכניעה. תמשיך לעקוב אחרי זה, ואל תתקבע בשום דבר.
המון הצלחה

אוסיף עוד בקטנה לידידי הדוקטור
למרות שגם לי לא נוח עם ההשואה
ילד מפגר ללא השגחה עלול להכאיב לעצמו מאוד
ולחזור על זה כל פעם מחדש
גם אני

אני רק יכול להעיד על עצמי, תמיד חשבתי שאני חוטא שאין כמוהו. ובמקום מסוים נהנתי מן התחושה הזו. כשקראתי סיפורים בפורום הייתי מסווג אותם לשנים כאלו ש"יותר גרועים" ממני והם באמת חולים ובלי שליטה. וכאלו שפחות. ובאמצע, אני - מלך החוטאים של כל הזמנים. מה שעזר לי מאוד היתה ההבנה שאני לא חוטא. ובמקרה שלי היו לי סימוכין, הרי הפעם הראשונה היתה לפני בר מצוה. היום אני יודע שגם אם הייתי נופל פעם ראשונה אתמול, לא הייתי חוטא.
ובעיני הדוגמא של הילד המפגר נהדרת, הכרתי מפגרים שלא יכולת לזהות שהם מפגרים. אבל מי שבאמת הכיר אותם ידע שאי אפשר באמת לכעוס עליהם, כלפי חוץ הם נראים נורמאלים, אבל הם חולים. בדיוק כמו אדם שמשום מה הולך ברחוב בלי בגדים (אלא אם כן זה האופנה  ) אתה לא באמת חושב שהוא נורמלי, גם אם כלפי חוץ הוא נראה כזה.
גם אני חולה, חסר אונים וחסר שליטה בחיים שלי. וברגע שאחשוב שוב שאני נורמלי וחוטא אפסיק את הצעדים ואמות, ו"סכנתא חמירא מאיסורא" אז אולי אם אחשוב שאני חוטא, אני חוטא במחשבה הזו?

חברים יקרים.. אני מבין שהדלקתי פה משהו..

בוא נתחיל במה שמחזיק את כל עם ישראל ושכולם שומעים למה שהוא אומר! קוראים לזה הלכה! יש בהלכה הגדרות מאוד ברורות לגבי כל פרט ופרט!
אני מאוד מתנצל אבל גם בהלכה וגם בספרי הפנימיות כל מקום שמדברים על זה קוראים לזה חטא!!!!!!! אז אם נעשה אחד ועוד אחד יוצא שמי שעושה חטא הוא..חוטא! אין מה לעשות..
אני התחלתי עם התוואה (חטא) בגיל 12!! ומה? לא חטאתי?? וודאי שכן!
מצד שני, נכון, יש את העניין של הילד המפגר, שאולי הוא לא נענש על זה שהוא חילל שבת, אבל אי אפשר להכחיש את המציאות! הוא הדליק אור מתי שהיה אסור.. הוא חטא אבל הוא לא יהיה חייב על זה! (הלכתית)
לנושא שלנו של ה"חולים" אני מבין אותך דוקטור שאתה מאבד שליטה ואני מכיר את ההרגשה הזאת טוב מאוד! כולנו חולים אין ספק מי שלא היה חולה לא היה מגיע לפה.. אין סטירה בין זה שאתה עושה חטא לבין "אם כפאו שד" הנקודה שלי היא שאפשר לקרוא לזה כל איך שהוא רוצה.. מה שיהיה לו טוב בשביל העבודה שלו, אבל אסור להכחיש! אם נענש על זה כמו כל אדם אחר שסתם היה בא לו לאונן? לא אני יכול להגיד לך תשובה על זה! ואף אחד לא!
(ד"א כמה ספרים לא מבוטלים קוראים למי שמאונן חוטא שאין לו תשובה.. וזה המילים..!) אני אשמח אם מישהו יביא תענה הפוכה מאיזה שהוא מקור..
כי סתם להגיד על עצמך שאתה לא חוטא , זה פתח מאוד מסוכן.. (יש דעה בסימן שמ ובהמשך בשו"ע שם מדובר על קטן או אנוס וכו.. כדאי להסתכל..)