אנחנו מוסרים את חיינו לכח העליון , והוא יודע כיצד למנוע מאיתנו את השימוש, אבל האם מתלווה לכך גם תחושה של שחרור מהאובססיה עצמה?
השבוע היו לי שני לילות שבהם הייתי מוכרח ממש להשתמש. פניתי לכח העליון, ובמקרה אחד כרעתי ברך, ובאורח פלא שלחלוטין אינו מובן לי - לא פעלתי על התאווה. אך מן הצד השני, אינני יודע אם מייד חשתי הקלה מבפנים, פשוט חיצונית לא מימשתי את הצורך. האם השאיפה היא להתנקות מהותית יותר?
כך או כך, אינני מבין כיצד הנס הזה קרה.... ה' תודה.