א' מהדברים שחלק מהחברים מקפידים לציין זה הצורך להרפות מניהול ושליטה.

השאלה שלי היא לאור זאת מה קורה בא' מהסיטואציות הבאות. (כמובן שמדובר בשאלה עקרונית שלצורך העניין הבאתי דוגמאות קיצוניות ביותר)

א) נניח לצורך העניין שאני אשכנזי שהתחתן זה עתה עם ספרדיה. ההכנות לליל-הסדר בעיצומן. והכלה הטריה זוכרת "מבית אבא" את מרק האורז שהיה מוגש "שולחן-עורך" ושעזר גם לשבוע ום לא להתמלאות כך שאכלו את האפיקומן "על השובע". כמובן שהיא מזדרזת לרכוש את האורז ואיך שהיא מתחילה לבדוק אותו אני חוזר מהכולל ונכנס למטבח. לשאלתי מה היא מתכוננת לעשות עם אורז במטבח הפסחי היא מסבירה לי בטוב-טעם איך שזה מסורת במשפחה מדורי-דורות.

מה אני אמור לעשות במצב זה? התרת-נדרים? ע"מ שאוכל לאכול את האורז? או שמא "לנהל" אותה ולהסביר לה שאצלינו הקטניות, והאורז בכללם, זה "מחוץ לתחום" במהלך החג?

ב) הילד החליט שיותר הוא לא רוצה ליטול ידים, להתפלל ולברך. ובמקום ללכת לחיידר הוא הולך לגינה לשחק. האם עלי להגיד לו "רצונך יעשה ולא רצוני"?

ידוע לי כי הקצנתי בדוגמאותי אך תשובה איכותית (אפשר גם צינית, אם המסר יעבור דרכו) תועיל מאוד להבהרת הענין.

תודה

לקחת את הדברים לכיוונים לא נכונים,
האם להרפות משליטה נקרא אולי לא לחנך את הילדים,
לקחת דברים מאוד קיצוניים, ואני חושב שכל אחד יודע בדיוק "אם הוא יחשוב ויעשה את הצעדים" איפוה הוא רוצה להיות בשליטה ואיפוה הוא צריך וחייב להיות בשליטה,

אלי,

תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם,
אומך לשנות את הדברים אשר ביכולתי
ותבונה להבחין בין השניים

תודה. הסוד היה טמון בהדגשות....

באתי לכתוב בדיוק את מה שסוד כתב,
והייתי מדגיש את אומץ לשנות את אשר ביכולתי...
כך בשני המקרים.
וזה באמת תוצאה של להבחין בין השניים.
בהחלמה