בס"ד
אתמול לאחר 10 ימים של נקיות הרגשתי שאני מלא ברגשות של תסכול ולחץ, כמעט ולא הייתה לי תאווה, אבל היה לי רק רצון אחד לללללבבבבבררררוווחחח!!!!
לברוח לעולם שכולו טוב, לעולם שבו לא צריך לתת דין וחשבון לאף אחד לגן העדן עלי אדמות....לתאווה ירום הודה.
השתתפתי כשעתיים בקבוצה הטלפונית, [כמקשיב וגם קצת שיתפתי] אך זה לא עזר. הודתי בחוסר האונים שלי - וזה לא עזר. בלית ברירה לקחתי את המחשב, הצבעתי עם הסמן לכיוון האייקון של YOU TUBE, והתפללתי תוך כדי לה' שייקח את זה ממני כי אני לא מסוגל.
ואז משום מה סגרתי את המחשב [עוד לפני הלחיצה] והלכתי לישון מתוך נקיון, ישתבח שמו. אין לי מושג למה סגרתי את המחשב, אבל הוא פשוט נסגר.
היום קמתי בבוקר עם תחושות לא טובות [ככה זה שאני לא נוטל את תרופת התאווה שלי] , והייתה לי התמודדות עם בני שבפעם המי יודע כמה עף מבית הספר.
התקשרתי לספונסר, ודיברתי איתו, והוא אמר לי לזכור שאני שחקן ולא הבמאי. האמת היא שזהו אחד מהדימויים האהובים עליי בספר הגדול. אבל הייתה לי תחושה קשה, [ועל אף שהיא לא נעימה אני מרגיש צורך לחלוק אותה - על מנת לפרוק ואולי אף לקבל עצה, כמובן שמטרתי איננה התרסה] אני מבין שאני שחקן, אבל למה השחקן אמור לסבול? אני יודע שהבמאי מתכווין רק לטובתי והוא זה שמנהל את חיי ולא אני, אבל למה בצורה שאינה נעימה לי. אני יודע, שישנם אנשים הסובלים הרבה הרבה יותר, אבל אני בא ממקום של "לא מסוגל להתמודד - מה אעשה?"
מכיוון שבכל זאת האמת איתו ואני בסך הכל השחקן אנסה בכל זאת להתאים את רצונו ולקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם.מי יתן ואמצאנו עכשיו, אמן!
