חברים בתוכנית אומרים כי המבט הראשון הוא לא בשליטתי והשאלה היא מה אני עושה עם זה.



אספר קצת מנסיוני הקצר ואשמח מאוד אם חברים וותיקים ממני יתקנו אותי.



אני הייתי מחלק את המבט הראשון לשתים. לצורך העניין הייתי קורה לו "מבט אפס" ו"מבט ראשון".



ישנם שני מצבים.



יש את המצב ה"רגיל" השפוי בו אני לא מחפש תאווה. סתם הולך לדרכי. ובלכתי ברחוב יש נשים ואין לי דרך ואפשרות למנוע זאת. זה "מבט אפס". לא התכוונתי לא רציתי אבל הן נמצאים שם. לאחר מכן מגיע "המבט הראשון" בו אני מחליט (אולי בתת-המודע, אולי לפי מצבי לחץ משתנים להם אני נתון באותם רגעים) האם אני מיישיר מבט ו"לוגם" או שאני מסיט את המבט טרם אסתחרר. החלטה זו חייבת שתתקיים בשניות הראשונות ממבט אפס. (מעולם לא מדדתי זאת אך ברי לי כי לאחר 5 שניות אני כבר לא שם) לאחר שלב זה, במידה ולא הסטתי את המבט, אני כבר שבוי. שתוי. מסוחרר. אין לי כבר אופציה. איבדתי שליטה. אידי האלכוהול כבר  התחילו לפעול את פעולתם ואני לא מסוגל להסיר את המבט. עד שמושא התאווה תסתלק או עד שאילוצים שונים (חיצוניים) יכריחוני להסתלק.

כמובן שיש גם את המצב השני בו אני הולך בדווקא מתוך כוונה מראש ל"מקומות בעייתים" לצורך "לגימה" ואז שלב האפס לא קיים והשלב הראשון הוא בעת ההכנות (או התכנון) להליכה

שבוע טוב אח יקר.
אינני ותיק כלל, אז נחכה לשמוע את דעתם...
לעניות דעתי אם יש מבט אפס, אז הראשון נהפך לשני.
זה לא כמו פנדל שיש לך רק בעיטה אחת... אז מותר רק מבט ראשון יחיד.
אלא זה אומר שהראשון לא בידיים שלי. השני כן. ממילא לא שייך להיזהר אלא בשני. וכמובן צריך להיזהר ממקום שבהם אני חסר אונים.

שבוע נפלא!

אני דווקא מאד וותיק בכל ענייני המבטים...

אצלי כל הפלסף הזה פשוט לא קיים. תאווה=רעל. לא משנה אם זה מבט ראשון או עשירי. כל דבר תאווה שנכנס לי זה רעל, אם זה טיפת רעל קטנה או כוס מלאה..

דרך אגב, זה לא רק במבטים, אני משתכר הרבה יותר מהר מהפנטזיות למשל.

שבוע נקי ונפלא!

תודה לכם הושיעה ודבוק.

הושיעה - כנראה (ממבט ראשון ) שיש משהו בדבריך. יותר מאשר מבט אפס.

דבוק - מבט = רעל. אבל לא רק אצלך. השאלה היא האם יש לך אפשרות שלא לשתות את הרעל. לי אין. אחרי מבט ראשון עכ"פ. כשהתבוננתי מעבר למבט אפס. רק כח גדול ממני (וזה יכול להיות כל דבר שלא חלק ממני. אשתי, ילד/ה שלי, חבר או סתם עובר-אורח. וכמובן הוא יתברך.)