בימים האחרונים אני מרגיש שבאופן מסויים אני חוזר לאותם דפוסים של ההתמכרות, גם אם לא מדובר על דפוסים של תאווה בכלל. הפעם מדובר על צפיה בסרטים. הבעיה שלי היא לא הסרטים עצמם וגם לא הצפיה בהם אלא הדפוסים הישנים של אובססיה וכפייתיות. אני אסיר תודה לאלוקים שהוא נותן לי להבחין בכך בשלב מקודם כל כך, לפני שהגעתי לשלב של כאב וסבל.

אז כן, אני מודה שאני חסר אונים כעת מול הרצון לצפות בסרטים (זה יכול היה להיות באותה מידה קריאה בספרים או אכילה או כל דבר אחר). איך אני רואה שאני חסר אונים? כי אחרי הסרט אני אומר לעצמי שזהו, נמאס לי ואין לי כח יותר לראות סרטים, אבל למחרת אני מוצא את עצמי שוב צופה בסרט ואז מצטער על כך. זה הגיע לשיא כאשר הוספתי אתר מפורסם של סרטים לצפיה ישירה לרשימת האתרים החסומים במחשב שלי... הרי אני לא משלה את עצמי אפילו לשניה שזה יעזור משהו, אז מה הקטע? סתם פרץ רצון מגוחך כזה.

המעניין הוא שבמשך השנה וחצי מאז הגעתי להחלמה צפיתי מפעם לפעם בסרטים וזה היה בסדר גמור, מה שמראה שאין לי בעיה עם עצם הצפיה בסרט, כל זמן שזה נעשה בצורה נכונה. הבעיה מתחילה ונגמרת כאשר זה נעשה אובסיסיבי וכפייתי.

זה לא שאני משווה לחלוטין את ההתמכרות שלי אל התאווה לכך שצפיתי בעשרה סרטים בשבוע וחצי האחרון - ממש ממש לא, אלא שיש כאן דמיון, מה שצריך להדליק אצלי נורה אדומה. עיקר הענין הוא שיש לי אופי של מכור, מה שאומר שאני יכול להחליף התמכרות בהתמכרות ולכן זה מסוכן לי. אדם רגיל שאינו מכור, לא היה צריך להיבהל מהמצב שלי, אבל אני כן חושש.

התופעה הזאת של החלפת התמכרות בהתמכרות היא ידועה ומוכרת מאוד. אדם נגמל מהתכמרות לסמים, אבל אז מרשה לעצמו קצת אלכוהול. הוא משכנע את עצמו שזה בסדר גמור ו"מגיע לו" גם קצת שחרור אחרי שהוא נקי כל כך הרבה זמן, אבל לפני שהוא שם לב - הוא מכור לאלכוהול. מה שהתרחש זה שהוא לא באמת החליף את דרך החיים שלו לדרך חיים רוחנית אלא רק נכנע מול הסמים, אבל הצורך הפנימי בריגוש וסיפוק נותר ללא מענה - אז הוא מצא את האלכוהול, שם הוא מוצא מענה מזוייף להר הגעש הפנימי שלו.

אני מכור. זה מה שיש לי ב DNA. סוג ההתמכרות שלי חשוב פחות מהעובדה שאני בעל אישיות של מכור. מבנה האישיות שלי פגום ומרכז המחלה היא בראש שלי. המוח מספר לי שעדיף לצפות בסרטים מאשר לצפות בפורנו. לכשלעצמו המשפט הזה נכון, אבל אצלי הוא רק כיסוי לבריחה מהדלת האחורית. אני מאוד מפחד לצאת מהדלת הקדמית כי כאב לי שם נורא, אז המוח מוצא לי נתיב מילוט.

איך אני יודע את כל זה? כי התחושות שלי אחרי שצפיתי בסרט שלא רציתי לראות הן אותן תחושות שהיו לי אחרי שצפיתי בפורנו שלא רציתי לראות.

הספונסר שלי לימד אותי שכל אובססיה היא אובססיה. נקודה. אין דבר כזה שאני אובססיבי מול סרטים ועדיין "מפוכח". יכול להיות שאני יבש או אולי אפילו נקי מול התאווה, אבל הראש שלי כבר חזר לתהליכי מחשבה של מכור. אם אמשיך כך, זאת רק שאלה של זמן עד שירתחשו אחד משני התרחישים: א. אחזור אל התאווה. ב. יכאב לי מההתמכרות החדשה בדיוק כפי שכאב לי מההתמכרות הקודמת.

סוד יקר, תבורך על החשיפה, אשריך שאתה עסוק בחשבון נפש יומי. ובנימה אישית, אני מכיר את זה אצלי, ממתי שהגעתי להחלמה, לתוכנית, הציע לי המטפל להכניס מחשב לבית, כך עסקתי רבות בצפיה בסרטים וסדרות. הואיל והנני חסר פורפורציה מדופלם שרפתי על כך שעות ימים שבועות וחודשים. לקח לי זמן להכנס לאיזון.

אני יכול לומר לך שאם זו אובססיה כדאי לך להתנזר לחלוטין. כי אין לנו המכורים כח מול אובססיה, והיא מדבקת. אבל אם זהו פגם אופי, אתה עושה את הדבר הנכון כשאתה מדבר עליו, תְּחוֹם אותו בזמן, ותהנה. עוד יבוא הזמן להשתחרר ממנו לחלוטין.

איך תדע אם זו אובססיה? המשך להיות עם יד על הדופק, אם יפרצו גדרות הזמן, אתה תדע...

בהחלמה.
אוהב. 

מוכר עד כאב.
בתקופה האחרונה אני קצת מתבוסס בהתקדמות שלי בהחלמה. וידוע שמה שלא הולך קדימה.. הולך אחורה.
אני קצת מנותק מהכח העליון, לצערי. כל כך יותר נעים לידו. אני פשוט שוכח, לא נוכח.
הלחץ עלה לי בימים האחרונים והיתה לי בריחה מאסיבית על גבול ההתמכרות למשחקי מחשב בפלאפון שלי.
להבנתי הדלה, כשאני לא קרוב לכח עליון, 3 המערכות נכנסות למצוקה.
1. המערכת הרוחנית - חוזרת כמיהה מטורפת למילוי.
2. המערכת הנפשית - פגמי האופי צצים ועולים. הרעש בנפש.. החורים שבלב...
3. האלרגיה.
החידוש שלי הוא שהאלרגיה יכולה להתחלף, כי אם אני בצום מהתאווה, או שהגעתי לכזו קרקעית שזה פשוט מדי כואב לחזור לשם או סתם החברים קלקלו לי ת'בירה, זה סיבה מספיק טובה לא להשתמש בתאווה. אך כשמשחק המחשב קורץ לי, אז מבחינת האלרגיה לתאווה אני מרגיש בסדר, בטח מבחינת המצפון - אשמה הדתיים.
היום אני יודע שאני אללרגי לעוד כמה ריגושים חוץ מהריגוש של תאווה. ואם רק אמשיך לפעול לפי הריגושים הללו, אז האלרגיה הזו תתחבר המוח למערכת הנפשית והמערכת הרוחנית. התוצאה = התמכרות חדשה.

אגב, אני מכור כבד לסרטים. חיפשתי בהם המון תאווה. כדאי לך לבדוק מה אתה באמת מחפש שם.. מה הכי עושה לך את זה. באיזה סרט תבחר אחרי יום דפוק...

תודה סוד על התובנה. מאחל לעצמי לך ולכולנו יום נקי ומפוכח.

תודה סוד, אני ייקח את זה לתשומת לבי. בינתיים עשיתי לעצמי תנאי, שלפני כל פרק שאני רוצה לראות צריך לקרוא עמוד מהספר הלבן. אולי תגיד שזאת לגימה, אבל אני עדיין לא בטוח אם ההרגשה שאתה מתאר לאחר שאתה רואה סרט, אצלי זה על הסרט או אולי על המינון, נראה לי שמה שכואב לי זה המינון ולא הסדרה עצמה.

שלום חבר,

עבורי, לא יעזור לקחת על עצמי ללמוד לפני או לטבול ש"י טבילות. זה בכלל לא נוגע. הרעיון הוא אחר לגמרי: אם אני יכול להגביל את הצפיה - אז אני פשוט צריך להגביל אותה והכל בסדר. אם אני לא יכול להגביל אותה ואני פועל בכפייתיות כנגד רצוני - אני צריך להתנזר מכך לגמרי.

כעת נראה לי שאני יכול להגביל את זה הצפיה ולקבוע לדוגמא שאני צופה פעם בשבוע, כאשר אין לי משהו חשוב אחר ומהמחשב בבית. אבל אם אקבע לעצמי גבולות ולא אצליח לעמוד בהם - אצטרך לוותר על זה לגמרי. זה כמו אלכוהוליסט שחושב שהוא יכול להפסיק לשתות וודקא אבל יכול להמשיך לשתות בירה. זה פשוט לא עובד.

הבנתי את הנקודה, תודה

למזלי הרבה לפני שהגעתי לתכנית התמכרתי גם לסרטים ולאו דווקא בהקשר של תאווה (כשכתבתי צעד ראשון גליתי לתדהמתי שהתמכרתי לסרטים בגיל 13, אלא שאחר כך זה פשוט לא היה זמין, אז זה נשארתי רק עם תאווה), מאז שאני פה לא נוגע בסרטים כי ברור לי לחלוטין שאני אלרגי.

תודה סוד.
גם אני בזמן האחרון מגלה שאני מוכן להתמכר לכל מה שזז העיקר לקבל עוד טיפת שלווה לחיים. אבל אני צריך כל הזמן לזכור שהדבר היחיד שיתן לי שלווה בחיים זה אלוקים והתוכנית.
באופן אישי באחד מהימים האחרונים ראיתי סרט יחד עם אשתי, אבל הוא לא זז לי מהראש, אני צריך לדבר עם הספונסר שלי אבל יתכן שלי אישית אסור להתקרב לסרטים.
תודה.