אדם מגיע לקבוצה בפעם הראשונה, לוקח ספונסר, מתחיל לעבוד את הצעדים, עולה על דרך, מציין דרך של שנה והכל טוב ויפה.
ואז, הראש מספר סיפורים: בסדר, אתה נקי, נפלא. הדבר הכי גרוע שיכול להיות הוא שתאונן. מדוע שלא תנסה להרים מעט את העיניים ברחוב ומייד תוריד אותם, או שתתחיל מעט לפנטז ומייד תפסיק, אתה הרי לא תיפול מזה. תוכל להגיע לקבוצה ולהצהיר על ניקיונך בפני חבריך המכורים.
המכור אכן מנסה רק "לנגוס" מאחד הפירות שהיו תלויים על עץ הדעת (לא אכתוב את שם הפרי מפאת המחלוקת הידועה, הרי בתוכנית אנו נמנעים מוויכוחים ומחלוקות), וראו זה פלא-הוא נתן מספר מבטים ולא אונן. וואו.
משראה זאת ידידנו המכור, החליט לנסות גם לפנטז מעט. לא ייאמן, גם לאחר שפנטז מעט המכור לא אונן.
חשב בלבו המכור: "אם זה אכן כך, אז אפעל פעולות קטנות על התאווה ואוכל להישאר נקי".
כך המשיך המכור בפעולות הקטנות הללו, המשיך להגיע למפגשים ולהצהיר על ניקיון, המשיך לספנסר חברים ולהעביר את ה"מסר" של ההחלמה.
במשך הזמן, מעט הפנטזיות הפכו לפנטזיות ממושכות, מבט אחד או שניים הפכו לשטף של מבטים, ומצבו של המכור הלך והדרדר, והוא ראה שאינו מצליח לפעול מעט על התאווה ושהכל יהיה בסדר.
כאשר המכור הרכיב את החלק האחרון בפאזל ההידרדרות, הוא נפל.
הגדרת הניקיון בתוכנית היא הימנעות מאוננות עם עצמי או מיחסים ומגע שלא במסגרת הנישואים.
אם אני אחשוב לעצמי שאם אמנע מאוננות ומיחסים בלבד אוכל להיות בהחלמה, ועם שאר הדברים אוכל להסתדר ולשלוט עליהם, כנראה שמדובר בפנטזיה.
המחלה מספרת לי את הסיפורים הללו. אולי אוכל לקרוא לעצמי נקי, אך מפוכח? איני חושב.
מתפלל לנקוט בגישה של החלמה ללא פשרות. להיות בתהליך של ניצחון גובר והולך על התאווה, ולא בניצחון גובר והולך לתאווה.
אוהבים.
