כבר שנים אני אומר לעצמי שזו הפעם האחרונה שאני נופל.כל פעם מחדש.רק לאחרונה הסכמתי להודות שאני פשוט מכור למחלה הקשה הזו.אני בוכה על שנים של טומאה,סבל רב.בדידות ודיכאונות,חוסר ביטחון ושנאה עצמית.התחושה איומה.במשך שנים סירבתי לשתף או לדבר על זה כמעט.היה ר"מ אחד שניסה לעזור לי אבל ממש לא ידע איך לעשות את זה.הוא היה כועס עלי אחרי נפילות או שהייתי בא אליו לקבל עזרה כשהיצר תוקף חזק.לדאבוני,שנים יקרות הלכו להן בסבל וייסורים נוראים.לא תיפקדתי כילד רגיל.כל מפגש הכי קטן שלי עם בת היה פשוט מלחמה עקובה מדם ולצערי,ברוב המקרים גם חסרת סיכוי.יכולתי לשבת עם בת שירות שלימדה אותי והדבר היחיד שהיה לי בראש זה היה הבחורה הזו.ילד,בגיל 11-12.פשוט סיוט.חוסר שליטה.כמעט הגעתי למצבים של תועבות כמו משכב זכר. בערתי כמו אש,לא היה לי אף אחד לשתף.לטא סמכתי על אף אחד.שנאתי את כולם.גהינום.

שלום חבר אהוב.
קורא את הודעתך, וכואב. ומזדהה כל כך. כל כך הרבה סבל.
אבל יש סיכוי. אני מצאתי אותו.
ממליץ לך מאוד להשאר איתנו, עם האנשים שלפתע זרחה להם השמש.
קורים כאן דברים טובים.
שלחתי לך הודעה באישי. אשמח להתכתב איתך.
אם תרצה אשלח לך גם את מספר הטלפון שלי.
בהצלחה.
אוהב.

כואב. מזדהה עם האוד. גשות הקשים. בעיקר עם הסיאוב והבהמיות.
אני מכיר אותם מקרוב מאוד.
מקווה שתמצא כאן את מה שאני מצאתי
נתן במתנה

עוזי אחי היקר כואב!
מכיר לגמרי את הרגשות האלו
התחושה של השנאה העצמית והתיעוב, ואיך שאני תופס את עצמי.. הריקנות והבדדיות שנמצאים בחלל הנפש
רק מי שעבר את זה מכיר את התחושות הללו
אני יכול לשתף אותך..
כשגיליתי שאני לא לבד בעסק הזה.. כשגיליתי שאני יכול להוציא החוצה את מה שנמצא פנימה בעומק הלב, כל זה התחיל להוציא אותי מבדדידותי.. מהדיכאון שלא הניח לי לרגע..
גיליתי את האתר המדהים הזה
תשאר איתנו איתנו כאן
תגלה עולם מלא בחיים חדשים

אוהבים