שלום חברים,

ערב ט' באב עולות שוב המחשבות על הצום המתקרב ובא ועמו חששותיי הכבדים מאיך אצליח לעבור אותו.

אני נזכר בשיתופים האחרונים ששמעתי בעקבות הצום האחרון ולקראת הצום המשמש ובא.
אכן הצומות לא קלים לי כלל וכלל וכשהגעתי לכאן הבנתי שאני לא היחיד.

כל זה גרם לי להיזכר בימים עברו שרציתי כה לשכוח.
אני יודע שלשכוח לא יעשה לי טוב ולהיזכר בדברים, למסור אותם לכוח הגדול ממני ומשם להתקדם הלאה להחלמה ולפכחון, יעשה לי טוב מאוד.

אני בעל תשובה מבית מסורתי וכאחד שכזה הורי הכריחו אותי מגיל 12 לצום ביום כיפור.
כל צום שהיה לי קצת קשה, היה מלווה באוננות שהקלה עלי בהרבה.
יותר מאוחר שכבר חזרתי בתשובה והתחלתי לצום גם בשאר הצומות, הקושי נמשך.
בהרבה צומות בחרתי להקל מעלי את הקושי במשכך הכאבים הטוב מכולם - האוננות !!!
כמובן שידעתי עד כמה חמור העוון הזה של שז"ל וכמובן שנלחמתי בזה בכל כוחי, אך זה היה חזק ממני וכמובן שהקושי לצום העצים את זה.

עכשיו שאני חושב על זה:
על מה לעזאזל חשבתי,בראש "הישן" שלי, שרצתי לאונן בעיצומו של הצום?
הרי ברור שעדיף ל"חטוא" ב-לשבור את הצום מאשר "לחטוא" ב-ללכת לאונן !!!
שתי תשובות עולות לי עכשיו בראש:
1. הייתי חייב להמשיך לשמור על הדימוי של הצדיק שחלילה ישבור צום.
2. מי לעזאזל חשב?

עכשיו אחרי שנה וחמשה חודשים בתוכנית בנקיות (כל יום רק להיום), מתחיל להיכנס לחיי גם פיכחון.
ולראשונה מאז שהתחלתי להימנע מהשתמשות ומחשיפה לתאווה, אני יכול למלא את החלל שנפער בתוכי בכוח הגדול ממני - אבאלה אוהב !!!
אני לא חייב ללכת לאונן וגם לא לשבור את הצום, אלא פשוט להכניס את אלוקים לחיי !!!

בהחלמה וצום קל לכולנו

תודה על התזכורת

הרבה מחשבות חלפו סביב הנושא
האם אוכל לצום בלי להשתמש
ואם לא, האם אני באמת לא יכול, או שאני סתם משלה את עצמי

אבל אודה ולא אבוש,
על האופציה הזו של 'להכניס גם לשם את אלוקים', לא חשבתי על זה...
ושוב תודה על התזכורת

ושנזכה ל
'צום החמישי הפוך לנו לששון ולשמחה'

תודה שמואל מסכים איתך מאוד.
אבל, צריך לזכור דבר אחד ברור, בעדיפות של ליפול או לאכול ודאי שעדיף לאכול (גם על פי ההלכה)

אני התחלתי בטיפול רק אתמול העצה שלך נכונה חשובה לי ואני מקווה  לעבור את הצום בשלום

תודה שמואל

בדיוק התכתבתי על כך עם חברים וגם אני כתבתי כמוך. אני לא מפחד מהצום ולא מתכנן לשבור אותו. אני בטוח שאלוקים רוצה את הטוב ביותר עבורי, וזה כולל את תשעה באב ואת הצום עצמו.

אני מקווה ללכת לבית הכנסת לכל התפילות, ולמרות שאני לא חושב שאתרגש ואקח את זה כבד, אני כן חושב שאנסה להיות חלק מהיום הזה.

"מי לעזאזל חשב?"

אחח, כמה שזה נכון.
למה אני מאונן, שאלתי.
סתם כי בא לי, עניתי.
מדהים עד כמה היום אני מבין כמה זה חירטוט מוח אחד גדול! ('סתם כי בא לי', נו בטח...)

תודה רבה על התזכורת שמואל.

ואוו, על זה לא חשבתי!

תודה שמואל.

תודה על התזכורת

שלום שמואל ;)אני מכיר את התחושות לצערי..צריך לזכור שההתמודדות עם ההתמכרות נעשית קשה פי כמה וכמה בזמני קושי ומשבר.חוסר ביטחון והערכה עצמית בהחלט מהווים כר פורה לרחשי היצר.במיוחד כשזה מגיע לדיכאון וחרדות.הדבר שעזר לי היה מודעות.כשאנחנו מודעים לעצמנו,יודעים להסביר מה בדיוק גרם לתחושות הקשות שאנו חווים, הדיכאון נכנס פתאום לפרופורציות.אחד הכלים של היצר הוא לייצר פחדים וחששות ולנפח אותם לממדים עצומים.מה שמאפשר לו את זה הוא חוסר המחשבה והמודעות השכלית הקרה לעצמנו.צריך לתרגל את המחשבות הריאליות שיתנו קונטרה מול הדמיונות של היצר.המוכשר,יש לומר...המון הצלחה לכולנו ב"ה.מי שמכוון לכבוד ה' ימצא את הדרך!

(גם לי היה חא, מן חלל כזה כשגיליתי שאני לא מסוגל לשבת וללמוד אגדות החורבן, ובאותה נשימה גם לא מסוגל לעשות שום דבר אחר, מלבד להעביר את הזמן ולישון ולקרוא. מתפלל שאצליח לחזור לחיים

תודה חברים על התגובות.

האמת שדי חששתי מהצום، אך ב"ה הצלחתי לשחרר ולתת לכוח הגדול ממני להיכנס לחיי גם ביום הזה.
לא התפללתי ובכיתי הרבה בבית הכנסת ، אך נתתי לקב"ה לנהל לי את היום.

אני מאמין שבזכות זה הצום הזה עבר עלי ללא קושי מיוחד.

בהחלמה לכולנו.

תודה שמואל על הפוסט החשוב.

אצלי הצום עבר פיזית מאד קשה, הצימאון, והכאבי ראש היו בלתי נסבלים. אבל לאורך כל הזמן זכרתי שגם במצבים כאלו לא חייב להשתמש, ויש אבאל'ה למעלה שזמין 24/7 ואפשר תמיד לפנות אליו.

תודה אבא ששמרת אותי נקי ביום מורכב שכזה.

ההה, גם אני השנה לא כ"כ אמרתי את איכה והקינות, ובכיתי על החורבן. אבל בניגוד לשנים עברו, אני מרגיש עם זה טוב מאד, מבין ומרגיש שאלוקים מקבל אותי איך שאני.

שוב, תודה לך אבאל'ה.