שלום חברים,
שמי שמואל ואני מכור (גם) למשחקי מחשב.
זה התחיל בגיל 14 עם המחשב הראשון שלי וזה עוד לא נגמר...
שם שדרגתי את עולם הפנטזיות שלי שהחל בגיל 5 עוד לפני עידן האינטרנט
והלך והתפתח עוד יותר עם כניסת הפורנו הסייברי לחיי.
כשאני בתוך המשחק, אני נשאב לתוך הפנטזיה ואני בכלל לא כאן: אני הנהג במכונית מרוץ, אני הלוחם האמיץ, אני הגיבור...
בשלבים מאוחרים יותר חשבתי שזה שימש בתור תחליף לפורנו ולאוננות,
אך זה שימש רק בתור בריחה מסוג אחר, כדי לשים רווח בין בולמוס פורנו ואוננות אחד למשנהו.
זה לקח אותי גם כשהתחלתי בהחלמה.
כשהייתי חוזר הביתה מיום עמוס בעבודה ולימודים ופיתוח טינות על כמעט כל מי שהייתי איתו בקשר באותו היום,
הייתי חייב פורקן.
לא נלחמתי בזה, כמו שלא נלחמתי התאוות האכילה שלי.
העדפתי להתמקד במערכה מול התאווה.
כמובן שמצעד 3, כשהפנמתי את התערבות פגמי האופי שלי בחיי,
ובצעדים 4 ו- 5 קצת שחררתי אותם מהראש שלי לקבצי הוורד, לאלוקים ולספונסר,
הייתה יותר הקלה בפגמי האופי וגם הרצון לברוח פחת, אך עדיין הטינות והפחדים נשארו ברקע, מחכים ליום פקודה להטביעני...
כששמתי לב שזה נהייה כבר מוגזם, החלטתי לשים לעצמי גבולות (של זמן או של שלב במשחק).
לפעמים זה עבד ולפעמים מתחתי את החבל עוד קצת ועוד קצת.
הבנתי שאם היום שלי נגמר במשחק מחשב סוחף במיוחד, זה היה יום אולי נקי, אך ללא החלמה.
המפנה חל כשהתחלתי להכניס את אלוקים יותר לחיי: תפילות והרהורים יומיים, התייעצויות דחופות עם הכוח העליון שלי וכולי.
היום קמתי מאוחר.
התעוררתי מהטלפון מהבוס ששואל בזעם היכן אני.
אמרתי לו שעכשו התעוררתי ושאלתי על ההזמנות שהיה עלי להכין להיום בבוקר.
הוא ענה לי בחצי זעם: "כבר לא בוקר..."
נשארתי במיטה עוד חצי שעה-שעה.
קמתי בשיא הרוגע, התפללתי (ביחיד כמובן).
עשיתי את פעולות ההחלמה של הבוקר.
בעבודה היה יום עמוס במיוחד.
רציתי מאוד להתקשר לקבוצה היום ולשתף, אך נבצר ממני. אסירות תודה שקבלתי את זה.
הייתי מאוד נוכח בעבודה ולאחר מכן נוכח עם אשתי והילדים.
כשחזרתי לא מזמן הביתה, נכנסתי לשרותים עם הטאבלט.
עוד מגיל 5, השרותים זו הממלכה הפרטית שלי.
הפעם לא הרגשתי צורך לברוח.
העדפתי לתת למירוץ מכוניות להתחיל בלעדי.
קראתי מיילים ופוסטים מהפורום.
עכשו אני במיטה לפני השינה.
אני סוקר את היום שעבר עלי ואסירות תודה היה לי היום לא רק נקי, אלא גם מחלים ומפוכח.
אני מתפלל לעוד יום כזה.
כל יום רק להיום.
בהחלמה ובפיכחון
