לפני מספר שבועות היה בפורום דיון מעניין בנושא "התסכול של בעלי פטיש".
היו שאמרו שצריך לפתוח חדר מיוחד לבעלי פטיש, ונכתב גם שהרצון הזה לפתוח חדר זה היא בגלל הרצון של כל אחד מאיתנו להרגיש מיוחד, לי יש את הפטיש הכי "מגניב", לאף אחא אין אותו, ושבעצם מדובר באותה מחלת התמכרות.
איני חושב שאכן יש צורך להקים פורום מיוחד לבעלי פטיש. הרי לאחד יש פטיש להשפלות, לשני נעליים, לשלישי לשיער, וכו', והפטיש שלי או של אחד אחר לא עושה אותי מיוחד בצורה כזו או אחרת. אמנם אצל כל אחד ההתמכרות באה לידי ביטוי בצורה כזו או אחרת, אך כל ביטוי ההתמכרות נמצאים תחת קטגוריה אחת: מחלת הסקסוהוליזם.
יחד עם זאת, ברצוני לציין שמהניסיון שלי, הפטיש הוא בד"כ ביטוי ההתמכרות העיקרי שלי. שלי יש משמעות עמוקה, ואל לי להקל ראש בכך.
אסביר למה אני מתכוון ע"י דוגמא:
אדם שיש לו פטיש להשפלות, שישפילו אותו, ייתכן מאוד ובקטנותו הוא הושפל בצורה מסוימת (ע"י חבריו לגן/לבי"ס וכיו"ב). השפלה זו הוטבעה במכור והיא חלק ממנו. והמושפלות היא בעצם הרגשת חוסר ערך, שאיני שווה, חסר ביטחון עצמי. אני בעצם אומר: אני אדם שאינו יודע לעמוד על שלו, הערך שלי תלוי באחרים. לכן, קיימת באדם זה המחשבה שאם הוא יושפל אזי הוא כביכול יקבל דרך השפלה זו את הערך מאחרים, אישור לכך שהוא קיים.
דרך ירידה לעומק הפטיש אוכל לגלות מהו שורשו ואוכל לקבל הכוונה כיצד לטפל בשורש הבעיה.
אז לסיכום, הפטיש לא עושה אותי מיוחד או יוצא דופן מאחרים, אך בהחלט חשוב להבין לעומק את מקורו, מה שיעזור לי להתקדם בהחלמה בצורה יותר טובה, ולהגיע ע"י כך להחלמה איכותית.
בהצלחה חברים.
