לפני למעלה משלושים שנה לא שאלו אותי שאלות. הלבישו אותי בגדים חגיגיים, לקחו אותי, העבירו אותי מאדם לאדם עד שהביאו אותי לכסא המיועד לכך מראש ושם השכיבו אותי על ברכיו של אדם שהוכן לכך מראש ומלו אותי.

בטוחני שאם היה דרך לתקשר עם תינוק בן שמונת ימים, להסביר לו לקראת מה הוא עומד, שיבין ושיוכל להגיב בדרכו הוא, הרי שהוא היה מתנגד נחרצות למהלך. מה פתאום שהוא יסכים? יסבירו לו את מעלת וחשיבות המעמד ואיך שהוא עכשיו יקבל מעמד בכלל ישראל, יבטיחו לו ממתקים ככל אשר תאווה נפשו, אך הוא מה שיעניין אותו זה למה עלי לעבור את הסבל הזה ותן לי לישון בשקט.

גדלתי קצת. שוב, ללא שאלות מיותרות לקחו אותי לרופא שיניים. ואני יושב שם על הכסא מסתכל באימה על כל הכלים שלו ומנסה להבין במה בדיוק הוא עומד להשתמש ע"מ לסתום אי-אלו חורים בלתי נראים. ואני, שוב לא מבין, רוצה לקום ולברוח משם.

כך עברו להם שנים נוספות ואני מוצא את עצמי אחרי למעלה מחמש-עשרה שנות נישואין יושב במשרדו של הפסיכולוג ושומע אותו אומר לאשתי איך שהיא המצליחנית נפלה בחלקו של בעלה הסקסוהוליסט. ואני פורץ בבכי הסטרי מול אשתי ומול הפסיכולוג. לא מבין מאפה זה בא לי. לא האמנתי למשמע אוזני. שואל א"ע למה בכלל הבאתי אותה לפה.

הרגשות שעברו על שנינו (כל א' לחוד) בשבועות האחרונים בלתי ניתנים לתיאור. לקח לי זמן להרגע.  להבין שבעצם גם היא סובלת. (מיד ראיתי שהיא סובלת ממנו, מהמדע שהוא מסר לה) החשש שלי מפני עזיבה שלה הביא אותי לרגעים מסוימים למחשבה שעלי "להקדים רפואה למכה" ולברוח לה מהבית... הריחוק שנוצר בעקבות זה. החשש מפני הבלתי-נודע. מפני השתלטות שלה על חיי.

בחסדי הבורא הזמן עשה את שלו ובנתיים נרגעתי קצת. התחלתי לחוש שהסבל שלה נובע בעיקר ממעשי החולים. ולראות שפניה לשלום. היא פשוט מנסה כעת לבנות מחדש את האימון שנפגע. לחדש את מערכת-היחסים על בסיס בריא איתן ומוצק יותר ממה שהיה עד כה. ושהיא לא מנסה להתערב לי בהחלמה. התחלתי להבין שהפסיכולוג פשוט ראה שאני מסתובב בפורום למעלה משנה, הולך לקבוצות אס-איי מס' חודשים ועדיין מדשדש במקום מבחינת הנקיון. הוא הבין מה היה בעוכרי ומה מנע ממני את ההחלמה. זה שלקחתי את כל התוכנית בצורה חובבנית. לא באמת הקדשתי א"ע לכך. וזה שאשתי נתנה לי את כל כולה ללא הגבלה. ובדיוק במקום ההוא הייתי צריך לוותר.
ואכן, נכון להיום, אני עושה את ההחלמה בצורה יותר יסודית. הולך ליותר קבוצות, מתקדם בצעדים, מזכיר לעצמי יותר ויותר את חוסר-האונים שלי ובורח ממקומות מסוכנים. וזה גם הסיבה שנבצר מאיתי לעלות לכאן בשבועות האחרונים.

והיא, מצידה, גם עובדת על אסיפת השברים ולאט לאט היא חוזרת אלי. ההרחקה אמנם עדיין עומדת בתוקפה אך זה רק שאלה של זמן שהיא תרגיש עצמה בשלה לחזור למערכת יחסים תקינה ומלאה.

איזה אומץ?  :oאיך עשית את זה? אולי הרבה יחלקו עלי אבל אין מצב בעולם שאשתף את אשתי על אף 9 שנות נישואין מאושרים.
בכל אופן אם זה עוזר לך , בכיף. ושיהיה לך הרבה הרבה הצלחה בהמשך הדרך.

גם אני הבטחתי לעצמי שאותה אני בחיים לא משתף. לאחר ייעוץ והדרכה הגעתי למסקנה שעלי לשתף. אך ברור שאסור לשתף ללא ייעוץ והדרכה. וכשלקתי אותה לפסיכולוג לא תכננתי שכך זה יתפתח. וכנראה אם כן הייתי יודע לא הייתי לוקח אותה.

אגב, אוכל לומר לך שמאז המפגש עם הפסיכולוג אני כמעט לא ישן בלילות. עד שאני נרדם. ולאמ"כ מתעורר תכופות כל חצי שעה-שעה-שעתיים. (קורה שאני מדי עייף ואז אני כן מצליח לישון למרות הכל)

תודה מתנת כיף ומרגש לקרוא
פנים חדשות באו לכאן
אוהבים

שיהיה לך המון הצלחה וסייעתא דשמיא. משתתף.

אני חש כי הבורא עושה למעני את אשר אני לא יכול לעשות למען עצמי.

ביום שישי האחרון אשתי פתחה איתי בשיחה ואמרה לי שהיא לא מרגישה שהדרך שהפסיכולוג מטפל בנו היא דרך נכונה. הוא הוריד את ערכי בעיניה. הפך אותי ל"מוקצה מחמת מיאוס" וגרם להפרדה וריחוק לבבות. במקום כלשהוא גם גרם לה לשלוט בהחלמה שלי ע"י הצבת תנאי-נקיון. בעוד שלמען האמת אני אדם חולה שהמחלה לקחה אותו למקומות שכאלו. ואני לא רוצה להיות שם ומנסה דרכי בהחלמה. וכי בגלל שעדיין לא הצלחתי ועדיין יש מעידות "מגיע" לי את היחס הזה?

כשאני שמעתי את זה התמלאתי שמחה. זה הרי מה שאני טוען חודש שלם! לקח לה חודש להתאושש מהמכה שהיא קבלה והיום היא מסוגלת להבין את זה! אלא שכיוון שמלכתחילה היא עשתה את זה לאחר ייעוץ היא רוצה להפסיק אם זה רק לאחר ייעוץ. ואכן היום הלכנו  לרב-פסיכולוג שנדהם לשמוע על דרכו של הפסיכולוג והמליץ על אחרים.

עכשיו אני מרגיש הרבה יותר רגוע! היא לא שולטת בי ולא מתרחקת ממני.

לסיום אמרתי לה בצחוק: "אז עכשיו אני יכול לחזור למנהטן לקנות עוד דיסק. את לא תכעסי עלי ולא תתרחקי ממני. כי זה רק מחלה. נכון?!" וזאת אכן הרגשתי. אני לא "חייב" לעשות תוכנית. אני רוצה לעשות זאת כי אני לא רוצה ליפול!

תוכל להגדיר לי את המושג ״ניקיון״ בעיניך ?

תודה על השיתוף והכנות. לא שאני נשוי, וכשאני רק חושב על הסצינה שאתה מתאר אני כבר מנסה למצוא דרך מהירה להתעתק/להבלע/להעלם/להעדר, אבל מאוד מזדהה

מתנת היקר, יש לי נסיון אישי די דומה, גם עם אחרים, אני מכיר אותך למעלה משנה, ויכול להיות שמשהו כאן עלול להתפספס לך, יש לי תחושה שאפשר להסתכל על הסיפור הזה מנקודת מבט קצת שונה, שיכולה להועיל לך ולאחרים, אבל לא אכתוב דבר בלי רשותך המוקדמת.

אתה מעוניין? כאן? בפרטי?

תודה אסירות

אכן אשמח לקבל חוות-דעתך.

אולי עדיף בפרטי.