ערב טוב.
לאחרונה נתקלתי בשאלה שעד כה לא התעסקתי בה בהרחבה.
מצד אחד, אומרים לי בתוכנית שאני צריך להימנע מאנשים, מקומות, ודברים שמניעים את התאווה. אם יש להימנע מדברים אלה אזי אני צריך להימנע מקשר חברי עם אנשים שאני חסר אונים מולם, וכן להימנע מהכנסת עיתונים לבית, מאינטרנט כשר וחסום עם קוד בלתי ניתן לפריצה, שחס ושלום לא יזכירו לידי את המילה מין, שז"ל.
מצד שני, כתוב בספר הגדול שאנו פוגשים בתנאים כאלה ואחרים כל יום. סקסוהוליסט שלא יכול לפגוש תנאים אלו יש לו עדיין ראש של סקסוהוליסט....וממשיכים שהסיכוי היחיד להתפכח הוא על כיפת הקרח בגרנלנד, וגם לשם יגיע אסקימוסי עם חוברת פורנו. מעבר לכך, אני זקוק לאינטרנט לכל מיני מטרות, ואין דבר רע בקריאת עיתון הולם וראוי (למי שאין עם כך בעיה).
כמו כן, אני עובד במקום שבו מזכירים תאווה, מין, וקללות מיניות בתדירות גבוהה. הרי לא אוכל לומר בעבודה: "תשמעו חבר'ה, יש מחלה כזו שנקראת סקסוהוליזם ואני חולה במחלה זו. נא לא להזכיר ביטויים מיניים או להסתובב עם דברים שיזכירו לי את התאווה.
אז רגע, מה אעשה? להימנע לחלוטין? לעבור עבודה? אולי לעבור ליישוב מבודד בדרום/צפון הארץ שבו גרות מספר משפחות בודדות, וגם שם אחת מהמשפחות אינה מצטיינת בלשון נקייה.
בתחילה לא ידעתי מה לעשות בנושא זה והייתי מאוד מבולבל, אך באסירות תודה לא-לוקים גם לכך יש את התשובה בספר הגדול:
"אנו לא נמנעים מכל מקום (ואני אוסיף מכל דבר) שיש בו תאווה, אלא אם כן יש לנו סיבה טובה להיות שם"
התוכנית מלמדת אותי שאם יש לי סיבה אמיתית שיהיה לי אינטרנט פתוח/מסונן או כל סוג של אינטרנט, אזי לא אמנע מכך.
לא אעבור לעבודה אחרת, כיוון שאין לי סיבה אמיתית לעבור לעבודה אחרת (ייתכן ובמקום עבודה אחר כן יש לי סיבה אמיתית לעבור, כל מקרה לגופו לימדו אותי להתייעץ עליו).
אעבור ברחוב מכיוון שאיני יכול להתחפר באדמה ולעבור ממקום אחד למשנהו, וגם אם הייתי יכול, בשבילי זה לא נכון.
התאווה היא לא במקום העבודה, באינטרנט, בעיתון, התאווה היא בתוכי, בתוך הראש שלי. ואני יכול לעבור ברחוב ליד חצי עירום או ליד כרטיסי ביקור, מגזינים והרשימה עוד ארוכה, וולהמשיך הלאה. הכל תלוי ברמת החיבור שלי לא-לוקים ולחיבור שלי לחיים ולמציאות, דרך עבודת התוכנית, רק להיום.
מתפלל לא-לוקים להיצמד להצעות שהתוכנית מציעה לי ולהיצמד לגישות הנכונות.
בהצלחה.
