מצטער אם זה לא הכי קשור בעולם,אני צריך מקום לפרוק בו מחשבות...
היום ליוויתי חבר טוב בדרכו האחרונה. אחד היחידים שהעזתי להיפתח בפניו במקצת (אפילו שקלתי אם לספר לו על ההתמכרות...).
זה לא פייר!למה דווקא הוא?בסך הכל בחור צעיר,כל החיים היו לפניו. באמת. תמיד היה לו חיוך על הפנים,תמיד רצה לעזור. תמיד שאף להתקדם. כמה תכניות תכננו יחד,כמה התלבטויות פתרנו אחד לשני. כמה אוזן קשבת הייתה בינינו. ודווקא אותו בחר אלוקים לקחת.
יש לי תשובה-שאין תשובה. זה המסלול שאלוקים בחר בשבילו, אבל התשובה הזאת נשארת בתחום השכל הקר,לא מתקרבת לאזור הלב הפגוע. בלב אני לא מסוגל לעכל את זה שלא ניפגש יותר,שלא נצחק או נקשקש ביחד. לא מסוגל להבין-למה?
וכמובן שהתשובה המתבקשת היא-תאווה. עזוב אותך שטויות והתפלספויות-תכנס לאיזה אתר,ואתה כבר לא חושב עליו. לא מצטער לא בוכה. יכול לישון בשקט.
מקווה שאלוקים ישמור אותי נקי להיום.
