האם יש כאן מי שהבעיה שלו זה שמירת הברית ולא שמירת העיניים?
בתחילת גיל ההתבגרות, היו לי כמה נפילות, ורק גיליתי את הנושא. ואז עברו שנייייים, עד שהגעתי לגיל 18 וחצי. בבוקרו של יום בשלהי חודש ניסן, אוננתי במיטה. זה היה חדש-ישן בשבילי. נכנסתי לתקופה של דיכאון וסיגופים, ובתום ארבעים יום, נפלתי שוב. ולאט לאט, התרגלתי לאונן, עד שהגעתי השנה לממוצע שבועי של פעם-פעמיים. הפיתוי גדול מאוד. אני בשירותים או במקלחת, והתאווה מטרידה וגדלה, עד שאני לא מצליח להתאפק, וכאילו מישהו דוחף לי את הזרוע בכח, ואני מושיט את היד ל. להפסיק אחרי שאתה כבר זה כמעט כמעט בלתי אפשרי...
ניסיתי כל מיני דברים בשביל לצאת מזה וזה לא עזר, התאווה כל כך גדולה. ואין מה לאמר, התחושה אדירה. זה כיף. אבל ברוך השם אני לא במצב שאני לא רוצה לצאת מזה חס ושלום, אלא אם יש למישהו עצה שעבדה אצלו, הוא מוזמן לפרסם אותה. אני לא מצאתי משהו שעוזר...
תודה

ערכתי

אם אתה מחפש תרופת קסם. צר לי לבאס כנראה שאין.
עליך להתחיל לעבוד דרך האתר ובעוד דרכים על התאווה.
יש עצות שיכולות לעזור אבל לפי מה שהבנתי מרבים וטובים זה רק מועיל בקטנה ולא להסתלקות ההתמכרות.
מקוה שעזר.
תמיד בשמחה.

צר לי לבשרך שלא גילית לי כלום... הדרך שעברתי לימדה אותי את מה שאמרת היטב. אולי בכל זאת יש למישהו עצה או פטנט יוצא דופן, למרות שנלאיתי כבר למצוא. רק עכשיו נפלתי שוב מאז ההודעה הראשונה שלי...ובא לי עוד הפעם... תודה שניסית...

סדר יום מסודר ומדוקדק.
אדם אחר שמדבר איתך לפני נפילה. תנאים.
יש מלא דרכים שרשומוצ במדריך של שמור עיניך. תוריד את המדריך..
שמחה.
שלחתי הודעה בפרטי...

אם תרצה אוכל לשתף אותך בדרך שעובדת, ושומרת עלי נקי למעלה משבעה חודשים
שלח לי הודעה בפרטי וכן מייל prozdor1@gmail.com

במקלחת זו סיטואציה איומה לעשות מעשים,
אבל גם שאני נכנס הרבה להתקלח [כן זה כיף :D] אני נותן לשכל שלי לחשוב על כל העולם [ותאמין לי שבמקלחת כל הדברים החשובים מתעוררים :)} רק לא על פורנו.
גם כשזה לא עובד ונכשלתי, אני לא נותן לזה את הבמה המרכזית ומיד מכוון את המחשבות למקום אחר, שזה אומר שאני צריך להתגבר חזק, וזה בד"כ נעלם לי מהראש אחרי דקה וחצי - שתיים, ואני ממשיך להתקלח בטוב ובנעימים.
למעשה, אותו הרעיון אני משתמש גם במיטה, והאחוזי הצלה של זה היו לבינתיים הכי גבוהים אצלי. ב"ה.
אולי רק תנסה
לילה טוב ונקי

איזו מין שאלה! מצטער לומר לך (מצטער שיש כל כך הרבה ) אבל הפורום הזה מלא באנשים שפגמו בשמירת הברית. זה אחד הדברים הכי בולטים.  בדרך כלל זה מתחיל רק בזה בשלבים הראשונים.
כל הפורום הזה מלא בעצות.  זה לא משנה במה אנחנו נופלים.  באוננות,  פורנוגרפיה,  אפילו מין עם אחרים.  הדרך היא אותה דרך.  המחלה היא אותה מחלה.
הדרכים המרכזיות שאנשים פה משתמשים,  הן: מסע בן 90 יום ותוכנית 12 הצעדים.  לשניהן יש פה מדורים מיוחדים כאן בפורום.  אני מציע לך לקרוא פה בפורום עליהם ולהחליט באיזו שיטה להשתמש.  אתה מוזמן גם לדבר איתי בפרטי.

pln.almn כתב on 15 אוג' 2013 09:11:

שלום,

קודם כל, ברכה והצלחה בדרך!

אצלי ההתדרדרות התחילה בסיבוב ראשים בלתי נשלט אחרי כל בחורה ברחוב, אבל מהר מאד לא הייתי צריך יותר מאשר את הראש החולה שלי כדי לפגום בברית, וחבל לי להסתכן בכך שמישהו יבחין בי בוהה בבחורה...
רק עם התמשכות הנקיות וההחלמה, כשאני משתדל שלא להסתיר את עצמי, אלא לגלות את עצמי, גיליתי שוב העניין של שמירת העיניים.

זה הנסיון שלי.

רוב ברכה!

לספר קצת בשביל לשחרר לחץ...סיפרתי קצת. בגיל 13 התחלתי עם זה בלי לדעת מה זה. ואז לא יודע איך אבל הבנתי. בגיל הזה בסך הכל נפלתי אולי 6 פעמים. ההורים שלי ממש לא הכינו אותי. ואז בוקר אחד לפני כמעט שנה וחצי אני מוצא את עצמי מאונן במיטה. הרגשתי נורא. לקחתי על עצמי ארבעים יום של תיקון הכללי, ושל עוד דברים, ובסופם נפלתי שוב. הסיגופים הכניסו אותי לדיכאון, והבנתי שלא ככה נלחמים. ואז המדרון החלקלק. אני לא יודע בדיוק איך, אבל היום אני במצב שלא יכול לעבור שבוע בלי זה. היצר בדרך כלל מתקיף במגרש שלו, חדר האמבטיה.  אתה מצטער שנולדת. בא לך לשלוח בקשה מיוחדת לבית דין של מעלה להוראת שעה בשביל להתיר את החטא עד החתונה. בהתחלה, כל פעם היתה מבחינתי האחרונה. אבל היום, אני כל פעם מחכה לבאה. לפעמים אין לי סבלנות וזה פעמיים ביום. אוננתי בכל מקום. בבית, בבית של סבא וסבתא, בישיבה, בשירותים של הישיבה, ואפילו במלתחה של המקווה...! כן המצב חמור ואני צריך עזרה. היום, אחרי שהתאפקתי כמה מים, נפלתי עוד פעם. אין מה לאמר, בקושי הצלחתי לעמוד על הרגליים עם ההרגשה הזאת. והייתי חייב, המשכתי. ניסיתי עוד הפעם. חיכיתי קצת.  פעמיים תוך 7 דקות... זה היה כל כך אלים הפעם, שאני כאילו מרגיש שכביכול אנסו אותי... כאילו היצר תקף אותי באלימות ולא נתן לי שום ברירה. אוננתי כל כך חזק עד שכאב לי הכתף... וזה אחרי שהייתי במקווה האר״י ושטבלתי בכינרת באותויום... תגידו לי אני נורמלי? ובנוסף לזה, בזמן האחרון אני לא מפסיק לחשוב, וזה הרהורים שלא היו לי בחיים, וזה הרהורים אלימים בגסותם. אני חושב על חתונה כבל עוד לא נראה לי מכמה סיבות. איך אני אצא מזה?!? ומזל שמצאתי את הפורום הזה כיעד עכשיו לא היה לי כל כך עם מי לדבר. 

ערכתי

מזדהה עם הסיפור שלך כל כך.  החתונה לא תפתור את זה,  אלא להפך במקרים רבים היא רק מחמירה.  צריך עדיין לטפל.

לקחתי לתשומת ליבי הערות מכמה מקומות על התיאורים. ההערות מוצדקות. כשאני כותב דברים כאלה אני מרגיש את היצר שמכתיב לי אבל מצד שני זה קצת משחרר. בשבוע שעבר נפלתי שלוש פעמים בתוך אולי 12 שעות. שתיים מהן בתוך רבע שעה. ירד לי מצב הרוח ואימי הרגישה בזה. לא נראה לי שהיא מתארת לעצמה את הברוך שלי... ניסיתי עכשיו איזו שבועה, אני מקווה שזה יעבוד בעזר השם. אני חושב על חתונה אבל אין לי מושג איך וממה זוגות צעירים מגיעים ל-3000-4000₪ בחודש שצריך בשביל להחזיק בית. אני יודע שזה ירגיע אותי ומקווה שאכן כך יהיה. כי גם אם נפתור בעזר השם את בעיית האוננות, בעיית ההרהורים לא נפתרה (לי ב״ה אין בעיה של שמירת העיניים מעבר לרחוב). יש לי משהו חדש שאני מהרהר על בחורות באמת יפות בבית הכנסת מאחורי הוילון של המחיצה. זה מטריד אותי בתפילה... אני מחזיק בדעה שהפיתרון לכל זה זה החתונה אבל יש לי כמה מניעות לכך. מי שיש לו מה להגיד מוזמן. תודה.  

חבר יקר ואהוב
לי החתונה הזיקה
יצאתי מדעתי הגעתי למקומות הזויים ומטורפים

מאחל לך שתמצא את הדרך הנכונה בשבילך

גם לי החתונה רק הזיקה.

בא נגיד את זה בגסות:

נגיד שאני בהתקף תאווה. רק שזה בשלוש לפנות בוקר. אז מה אני אעיר את אשתי? ואם היינו ביחד אתמול, ושלשום, ולפני כן? אני מרגיש מושחת ומציק לעשות את זה.

ומה עם כל הימים שאסורים לפי ההלכה?

ומה עם זה שאשתי מרגישה אם אני רק רוצה "לאונן עליה" ומרגישה כמו סמרטוט?

ותכלס, כשהתחתנתי - נפתחו לי שערי התאווה הרבה יותר. הרי התאווה תמיד מספרת לי שאם רק אראה את זה, אעשה את זה - אגיע לאושר. ותמיד שכאני עושה את הדימיון הזה - זה לא מספק, והתאווה ממשיכה לשקר: טוב, אם רק תעשה את זה קצת יותר, אם רק הייתה שם עוד תנועה אחת, עוד בוטות מפורשת. אבל האמת היא שהתאווה שלי לעולם לא תדע מרגוע, כי היא שואפת למשהו מסויים, היא רק שואפת לעוד...
וכשהתחתנתי, ויכולתי ל"עשות את זה באמת" - התאווה הרקיעה שחקים!

רק בעבודה אמיתית אפשר לחיות נורמלי כמכור. שום פתרון חיצוני לא יעזור. הבעיה היא שלי, לא של הנשים הפרוצות ברחוב ולא של היותי רווק. רק כאשר אפנים שהבעיה היא בגישה שלי ושם טמון הפתרון - אצליח!

בהצלחה ידידי!

לקחתי לתשומת ליבי את ההערות על החתונה. אולי אני הוזה אבל באמת נראהלי שברגע שיהיה לי ״פת בסלי״ כלשון חז״ל אני באמת אירגע. אולי זה משתנה מבן אדם למשנהו. ברור שהאישה היא לא ייצור לסיפוק צרכי הגבר אבל א)תכל׳ס היא כן ממלאת את התפקיד הזה, ב) ברגע שיש דרך מותרת לספק את הצרכים המיניים, נראה לי שהיצר נרגע. הרבה יותר קל להתאפק אם אתה יודע שמחר, מחרתיים, או אפילו עוד שבועיים, תתייחד עם אשתך מאשר להתאפק אם אתה יודע שאין חתונה באופק והדרך היחידה שלך להגיע לסיפוק זה דרך איסור ועבירה. אמנם אני לאמתעלם מזה שאתם מדברים מתוך ניסיון...