הייתה לי מוזה, רוח הקודש, תוך כדי ערבית, כמו תמיד, מחשבות בתוך התפילה.
החלטתי לכתוב על מה שחשבתי.
הרבה חברים וגם אני בתוכם מתבטאים ואומרים, אני יודע שה' קרוב אלי, ואוהב אותי אבל אני כועס עליו!!!
אני רוצה לנסות לכתוב למה. אני מרגיש צורך אמיתי לכתוב. אני עוצר הכול רק כדי לעשות את אשר אני מרגיש ברגע זה.
תחילה אבקש בתפילה מה' שישים את המילים הנכונות בכתיבתי ובקולמוס המחשב שלי, אמן.
אני כועס. >
אתה נתת לי ליפול.
אני כועס. >
אני מרגיש רע. איני מסוגל לסבול זאת יותר. אני אומר מספיק אבל זה לא מספיק, זה שוב קורה, זה שוב ושוב ושוב.
די נמאס, אתה לא שם לב שאני לא רוצה! די, זה מגעיל אותי. די, זה נוראי. די, זה הורס אותי.
אני כועס.  >
למה? אתה עוד שואל אותי למה?! אתה לא שם לב לאן הבן שלך מגיע? לאיזה תהומות? לאיזה בור בלי תחתית, לאיזה חור שחור?! מה אתה באמת לא שם לב?
אני כועס עליך, כן, עליך.
מדוע שמת אותי בעולם הזה? כדי להלחם כל היום? כדי להרגיש כיצד החיים שלי אוזלים בשטויות והבלים, כדי שאתה תצחק שם למעלה?
אני כועס. יכול להיות שאתה צוחק?!
מי נתן לך ככה לצחוק עלי? ;D
אתה לא מתבייש? אתה, אתה ששמת אותי כאן ליפול! אתה ששמת אותי כאן לשרוד, להתמודד בבלתי מובן, במחלה כל כך קשה, בדבר כל כך קטן ועוצמתי.
אני כועס. >
שוב אתה שואל מדוע? זה לא ברור לך כבר? אתה שזרקת אותי לכאן, שנותן לי להתבוסס בדמי, ברוחי ובנישמתי!
איך אתה רוצה שלא אכעס?!
רק תתן לי תשובה. אה. אתה רואה אין לך תשובה! אתה לא יודע לענות לי! אין בעיה תמשיך לצחוק, ואני אמשיך לכעוס...
רגע אחד, אני רוצה להסתכל במה שכתבתי שוב-
מי נופל? אני. מי מרגיש רע? אני. מי לא מסוגל יותר? אני. את מי זה הורס? אותי.
אז אני שואל את עצמי, למה לא לשנות צד, למה לא להרגיש הוא, למה לא לנסות להתבטל אליו ולהיות מהצד השני?

מלך מלכי המלכים הקב"ה, אדון העולם, ריבונו של עולם, תודה!
תודה שאני עומד כאן לפניך ומודה לך, כל מה שאני אומר יהיה כאין וכאפס לעומת כמה שאני צריך להודות לך, כי הכל ממך, הכל נתת לי בחן, בחסד וברחמים.
תודה על כל הדברים בעולם.
תודה על רוב רבי רבבות פעמים שעזרת לי, תמכת בי, הושעת אותי, הצלת אותי, שימחת אותי, ריפאת אותי, שמרת עלי, עודדת אותי.
תודה שאתה איתי תמיד.
תודה שאתה נותן לי כוח לעשות מצוות, כוח לעשות מעשים טובים וכוח להתפלל.
תודה על כל הפעמים שעזרת לי ולא ידעתי להגיד לך תודה.
תודה על החסדים שאתה עושה עימי בכל רגע ורגע(שאני נשאר נקי).
תודה על כל נשימה ונשימה שאני נושם.
תודה לך מלך מלכי המלכים, גם על כל הדברים שאין לי, תודה שקשה לי לפעמים, כי הכל לטובתי, ואפילו אם לא ראיתי שזה לטובתי, עמוק בליבי אני יודע שכל מה שמגיע ממך הוא דבר הטוב עבורי, והוא נעשה במיוחד בשבילי בהשגחה פרטית ומדוייקת ומושלמת, כמו שרק מלך מלכי המלכים יכול לעשות.
תודה שלפעמים קשה לי, כי רק כך אני יכול להעריך את הטוב שסביבי, רק שנמצאים בחושך, אפשר להעריך את האור.
תודה על החיים הנפלאים שנתת לי.
תודה על הדבר הכי קטן שיש לי, כי את כל אתה נתת לי, ולא אף אחד אחר.
תודה שאתה שומע את התפילות שלי.

בורא עולם, אני מבקש ממך סליחה ממעמקי ליבי אם היו פעמים שלא הערכתי את מה שנתת לי ובמקום לאמר לך תודה רק התלוננתי.
אנא אל תתרחק ממני לעולם, אני עפר ואפר לפניך, ואתה אדון כל העולם.
תודה.
באהבה ובהחלמה.

התחברתי. אבל האמת לא הצלחתי להבין איך אתה עובר צד בכזו קלות (לפחות ככה זה נראה במחשב).
אני גם כועס, על ההתמודדות שהביא לי. נכון שאומרים שאם הוא הביא לך את הניסיון כנראה שאתה יכול לעמוד בו..
אבל בפועל אני שנים עם ההתמודדות הזו, אבל לא רואה שכר בעמלי. והיה עמל.
אני לא חושב שהוא צוחק שם למעלה, אני יודע שהוא לא אוהב לראות אותי סובל. הוא רוצה שאני אצליח..

אשתדל ללמוד איך לשנות מבט, אבל תודה על הכנות.

בס"ד

תודה על השיתוף
חיזקת אותי
יום טוב ונקי לכולם
שלמה

אתה צודק, היה לי דרך יותר "טובה" לשנות כיוון, לא עשיתי את זה טוב....
אבל שכחתי אותה כנראה שאני עדיין לא הספקתי להצליח לשנות כיוון באמת, אחרת היה לי סיבה יותר מספקת לשנות כיוון.
מקווה שכולנו נצליח לשנות כיוון!
בהחלמה והרבה אהבה.
תודה לך ה' יתברך!
שהבאת אותי לכאן.

ערב טוב.
בספרות של 12 הצעדים כתוב שאסירותודה זה האנטיביוטיקה שלנו.
אני מרגיש שזה כמו מן שריר כזה, שצריך לתרגל אותו. בהתחלה זה קצת  מאולץ אבל עם הימים זה הופך להיות חלק מהשגרה. לשים לב למה שכן.
אחד הטיפים הבסיסיים לחברים בתחילת הדרך זה לכתוב כל בוקר 10 אסירויות תודה לאלוקים. קצת כושר רוחני לא יזיק לנו, בייחוד כשמפנימים שהמחלה היא רוחנית.
תודה על ההדגמה החיה של ההתעמלות...

בהערכה
נתן במתנה

תודה על עוד הדרכה ותגובה.