לא מצליח

היום נודעה לי התשובה לראשונה.

אני לא יכול.

(יש כמה פעולות רוחניות שמקרבות אל ה׳, וכשאנו קרובים אליו עלול לקרות נס.)

אוהב מאוד

לא בטוח  שתאהב את התשובה שלי
או שאני בורח מהאוכל
או שאני אוכל עד שאני מקיא

אין ברירה, בשלב הראשון צריך להתרחק מכל מה שמזין את הבולמוס. ללא יוצא דופן. הכל. זה מה שנותן את התוקף לתפילה. בלי זה כלום לא קורה.

אולי:
רק כאשר הוא "בול" הוא הופך להיות "מוס".
נראה לי שצריך להבין מדוע אני מחפש את ה"בול" למה אני חייב להרגיש "בול" או מושלם, אם אני לא...
רק אחרי הבנה כזאת, זה יהפוך להיות "מוס" שאפשר לאכול והוא יהיה טעים, כי כבר הבנתי שאיני מושלם ואיני מחפש להיות מושלם
והמושלמות לא תבוא מהמקום בו אני נמצא אלא ממנו שם למעלה.
בתפילה אליו. שירים אותנו מעפר דלותנו.
בהחלמה. הרבה חיבוק ואהבה שרק אח יודע לתת...

מעניין, בספר הגדול כתוב שלפעמים צריך להמתין עד לסיום הבולמוס ורק אז לפנות למכור כדי לדבר איתו על התכנית. אני לא יודע האם זה נכון רק לגבי המכורים לאלכוהול שכאשר הם תחת השפעת האלכוהול אי אפשר לדבר איתם, או שאולי זה נכון גם אצלנו. באופן אישי נראה לי שהאפשרות השניה היא הנכונה, כי כאשר אני משומש ומסריח מתאווה, אני לא שונה מהאלכוהליסט. אצל שנינו השכל והרגש נמצאים בנבצרות זמנית. חופשה ללא תשלום.

ומה בכל זאת אפשר לעשות? אז כמו שאסירותודה כותב, בהתחלה אין ברירה אלא להיפטר מכל הבקבוקים, ובמקרים קשים ראיתי חברים שגם הלכו למוסד גמילה בהתחלה. נכון שהפיתרון שלנו מבוסס על פעולות רוחניות ולא על כך שלא נהיה במקום שיש תאווה, אבל נראה שבדרך כלל זה נדרש בשלב הראשון. כאשר החלו הקבוצות הראשונות של הצעדים (באקרון, אוהיו), היו מחייבים אישפוז של כשבוע לכל חבר חדש, גם חבר שלא היה זקוק לזה באותו זמן.

יש לי חבר שניסה המון זמן להחלים, השתתף בקבוצות, לקח ספונסר וניסה לעבוד את הצעדים, אבל כל זה היה ללא הצלחה. הוא כל פעם היה נקי קצת אבל לפני שהוא היה מספיק להגיד "חוסר אונים" הוא כבר היה אחרי הנפילה. הוא ניסה להתקין חסימה על המחשב אבל המשיך לעקוף אותה, ניסה לקבוע לעצמו כללים לפיהם לא יגע במחשב לבד וכן הלאה, אבל תמיד הוא לא הצליח לעמוד בכך. לבסוף הוא הודה שהוא חסר אונים לא רק מול התאווה אלא גם מול מחשב, אפילו אם יש לו כללים ואפילו אם יש עליו חסימה. הוא קיבל על עצמו שלא לגעת במחשב לשום צורך, גם לא לצורך דברים חשובים, ואז התחיל סוף סוף לראות פירות מעמל ההחלמה.

אני לא אוהב לומר לאחרים דברים שאני לא עושה בעצמי, אבל זה היה שיעור בכניעה וחוסר אונים. האם זה אומר שלנצח הוא לא יוכל להשתמש במחשב? לא בטוח, אבל גם אם התשובה חיובית - זה בודאי עדיף הרבה יותר מאשר האפשרות האחרת של להמשיך ליפול כל החיים.

מה שכן, כאשר ניסיתי בעצמי להפסיק ליפול בשיטה של המנעות מתאווה - זה לא עבד. הסיבה לכך פשוטה: אני לא באמת עבדתי על דרך חיים חדשה אלא פשוט "עשיתי שריר" מול התאווה. זה כמו לנסות לעשות דיאטה על ידי צום, זה לא עובד. אבל גם מי שרוצה לעשות דיאטה מאוזנת של חסה ונבטים, ברור שיקשה עליו לעשות את זה כאשר המקרר מפוצץ בעוגות וגלידות.

העבודה שלי מחייבת מחשב... היו פעמים שחשבתי אולי להחליף מקצוע, למרות שזה לא יהיה קל בכלל. נראה לי שעיקר הבקבוקים שאני מחזיק נמצאים בלב ובראש שלי. מצב כלכלי דוחק, קשיים עם האישה וכמות של פחדים שעולה בכל יום...
מתפלל לאלוקים שיעזור לי לראות איך לעשות את הפעולות נכון, ושייתן לי את מתנת הנקיות, רק להיום.