ערב טוב חברים.
עברה עלי שבת קשה. ישבתי שבעה. מי נפטר? אני. יותר נכון לומר שנפטר החלום שלי על עצמי. חייתי במין בועה כזאת, בתוך הרגשה שבסה"כ אני בסדר, נכון יש לי בעיה בנושא אחד, אבל זה בסדר... אני אסתדר לבד... וגיליתי שאני לא מסתדר לבד. הייתי צריך להפרד מהתדמית שבניתי לעצמי, על מנת לאפשר לאמת לחדור לתוכי, על מנת להבין ששנים אני מנסה לבד, אבל זה לא הולך. וכנראה צריך עזרה אחרת. הבנתי שמשהו בתוכי מת, אבל אני רוצה שמשהו בתוכי יחיה. אני רוצה ללכת ללא מורא, לשאת ראש זקוף כלפי מי שאני ולא להתבייש, לא כלפי עצמי, לא כלפי משפחתי ולא כלפי רבש"ע. זהו המוות מצד אחד, שבו ברגע יוצר כמיהה לחיים חדשים מצד שני. אני רוצה לחיות, לחיות באמת, לחוות את החיים במלוא עוצמתם, בלי פחד מהשד השחור שמסתובב בתוכי. אני חושב שאני מוכן, להישיר מבט ולצעוד. הרגשתי לראשונה בחיי את האפשרות של הבחירה. אפשר לבחור בחיים. זה לא האופציה הפשוטה ביותר, אבל היא האמיתית ביותר, כך אני מרגיש בנפשי.
מי יתן ואזכה.

תגיד קדיש על ההכחשה, ותתחיל לצעוד בגאון לעבר ההחלמה....
בהצלחה.

תודה על העוצמה האנושית שמשתקפת בדבריך. תודה על האמונה והתקווה, מקווה שתמצא כאן את מה שאני מצאתי.
בהערכה
נתן במתנה

יש תקווה... אם נשיר כולנו יחד. יש אמונה... חזקה מכל הפחד.

תיארת נפלא. לפעמים האגו שלי מרגיש שהוא הולך למות, הוא זועק מתחנן על חייו, אני נותן לו רק צאנס אחרון... והוא המנוול מנשל אותי מכל עמלי. אסור לוותר לו לאגו העמלקי הזה... זה שמזנב בנחשלים.. כשאני עייף ויגע. כשאני משתף חבר בחולשה שלי אני הורג אותו. כשאני מונע מעצמי אגו זה הורג אותו. כשאני מתקרב לאלוקים זה הורג אותו. וכשאני משוחרר לכמה רגעים מאותם גרורות של המחלה, ברגע של שפיות, אני מודה לאבא שהוליד אותי מחדש. בעולם הקסום של ״רצונו ייעשה ולא רצוני״!
אדם כי ימות באוהל... מי שממית עצמו...

מאחל לך שתמצא כאן את מעיין החיים, ותזכה לחיים חדשים בעולמו של אבאלה אוהב.
אוהב
הושיעה