לקרוא ליצר הרע הגדול הזה 'מחלה'? חוצפה הבאה להצדיק חוסר אחריות.
אותו האיש חוכך ידיו בהנאה... נניח שזו מחלה. האם מתרפאים בעבודה זרה?
ואצלכם אין עונשים? יש רק אלוקים אוהב? הוא מעניש. ועוד איך. אתם עוד תרגישו...
א. תחום מחלות הנפש הנו תחום חדש בתולדות התרבות האנושית. בעבר הלא רחוק (לפני כשלוש מאות שנה) זרקו אדם שהיה עם התקף פסיכוטי לתוך אמבטיית מים קפואים מכיוון שהניחו שה'לחה' (מרה) האדומה שלו חזקה יותר מהלבנה, ושיש צורך 'לצנן' אותו. בעבר הרחוק מעט יותר, קשרו אנשים כאלה בשלשלאות ברזל, כמעט כמו כלבים, ואנשים שילמו כדי לראות את התצוגה שלהם. ההגדרה של 'מחלה נפשית' היא ניסיון לאבחן מצבי קצה של טיפוסים והתנהגויות שגורמות לנזק לסביבה או לעצמם. בלא להיכנס לשאלה מהי 'מחלת נפש', הדבר הברור היחיד הוא שההגדרה שלהם באופן שיטתי התחילה רק לפני כמאה וחמישים שנה באירופה. ההתנהגויות היו, אבל קראו להם אחרת.
לצערי, אני לא יכול לומר שטיפלו בהם כמו שצריך.
בדומה לרפואת הגוף, גם רפואת הנפש עברה תהליך של 'דה-מיתולוגיזציה', במקום 'גירוש השדים' שהכומר ניסה לעשות לחולה הסכיזופרניה, ניסו לטפל בו רפואית. בתחילה על ידי כיסא חשמל באופן שכמעט הרג אותו, האכזריות כלפי פגועי הנפש בתולדות התרבות האנושית פשוט מדהימה.
לצערי, גם בתולדות תרבות ישראל, הטיפול בשיגעון ובגרורותיו לא היה מספק כלל וכלל. זה לא אמור להפתיע אותנו, בדיוק כמו שהטיפול באנטיביוטיקה לא היה.
בשבעים השנה האחרונות, עם התפתחות תחום מדעי המוח, נתגלה שחלק מהליקויים הנפשיים מתבטאים גם בשינויים במוח, בכימיה של המוח.
התגלו התרופות.
הוויכוח כיום ניטש בשאלה מה בין תרופות לטיפול נפשי, ומה בין טיפול נפשי לטיפול חינוכי על ידי 'מאמן' או 'רב' או כל דמות כריזמטית או ערכית אחרת. כאן אין הכרעה חד משמעית, וכל אחד ושיטתו.
הדבר הברור הוא שברגע שאנו מדברים על מצבים הגובלים בפסיכיאטרי, אנו מתארים אותם במושגים נייטרליים.
אדם שהמוח שלו מקפיץ באופן אוטומטי מחשבות חרדתיות אינו אדם רע. הוא אדם עם התקף חרדה.
אדם שהמוח שלו מפחד כל הזמן שאלוקים יעניש אותו אם הוא לא ייטול ידיים על פי שיטת ה... אינו אדם צדיק, הוא פשוט אדם עם OCD.
וכך גם אצלנו: אדם שהמוח שלו התעצב באופן בו גירויים מיניים מעוררים אצלו דחף בלתי נשלט להנאה (בדיוק כמו ששוקולד גורם להזלת ריר), ובמקביל משתקים את מרכז קבלת ההחלטות, ובמקביל מפרישים הורמונים שמעוררים אותו גופנית, אינו אדם רע - הוא לכוד בכימיה של המוח שלו, זה הכל.
כאשר אנו מתארים אדם כזה כחסר אונים, אין אנו מתכוונים לחטא הקדמון, החוסם ממנו את היכולת לשוב בתשובה, מכיוון שהוא 'רע' ביסודו (כפי שמתארים הנוצרים את המיניות), ושיש צורך 'בחסד' האל, המועבר דרך הכומר המחתן בני זוג, על מנת 'לאשר' להתחתן.
אנו מתכוונים למשהו הרבה יותר יום - יומי, האדם לכוד בכימיה של המוח שלו.
זה בדיוק כמו אדם שמפחד ממטוסים, אדם שמפחד מג'וקים, אדם שמכור לאוכל, אדם שמכור לשוקולד.
לתשומת לב המתעניין: ארגון הפסיכולוגים האמריקאי APA, הגדיר בחצי השנה האחרונה את ההתמכרות לפורנוגרפיה כהתמכרות ייחודית ומאופיינת. כמו כן, הוגדרה התמכרות לאינטרנט (חדשות, פייסבוק), ניתן לראות פרטים מדוייקים בDSM 5 - התנ"ך הפסיכיאטרי של אמריקה
כאשר אני אומר שאני חסר אונים, אני בדיוק כמו אדם שמספר שיש לו התקף חרדה, הוא באמת לא אשם בזה. הוא סובל מזה. אבל הוא לא יודע מה לעשות עם זה. הוא צריך טיפול, עזרה, לא שיפוט מוסרי. ההבנה שאני חסר אונים מבהירה לי שאני צריך עזרה, ולא משתקת אותי.
ב. ובמישור אחר: במסורת ישראל ישנם דרכים שונות לחזק את החוטא. הדרך המוכרת והקלאסית היא דרך האיום. ההבהרה עד כמה הדבר חמור, עד כמה חשוב להקפיד, עד כמה ועד כמה..יש לדרך זו תוצאות רבות, אך יש לה גם נזקים אפשריים.
אני לא ממציא את זה, הדבר תואר בין על ידי גדולי החסידות בדורות ראשונים ובין על ידי הסבא מסלובדקה והרב קוק.
אדגיש את טיעוניו של ר' נחמן מברסלב, מכיוון שאני יחסית מתמצא בתורתו.
ישנם חטאים, טוען ר' נחמן מברסלב, שלא מפרים את האיזון הנפשי של האדם, הם מזיקים לו, בוראים מלאכי חבלה, אך הוא אינו מרגיש הרוס לאחר שחטא אותם. אני, מבהיר ר' נחמן, לא מתמקד בחטאים אלה. אני מתמקד באותם סוגים של חטאים שהעובר עליהם מתייאש מעצמו, מהחיים ומאלוקים. כל תפקידי הוא לעודד, להעניק לאותו אדם את התיקון הכללי שיחזיר אותו לחיים עם תקווה. היאוש, הדיכאון, הפגיעות, הזיוף, הבדידות,
הם היצר הרע האמיתי. תפקיד התורה, תפקיד האדמו"ר ותפקיד המשפיעים אינו לעורר את הרע, אינו להוכיח. המוכיח מומשל בשיחות הר"ן לאדם שהופך בגלל מסריח, כל מה שקורה זה שהריח מתחזק ושום דבר אחר לא משתנה. כאן ר' נחמן נעשה גם יותר ספציפי.
'תיקון הברית', טוען ר' נחמן, מחייב את האדם לשמוח. מחייב את האדם להיות אופטימי. להאמין בעצמו, בחייו, בכוחו, בקשר שלו לאבא אוהב שבשמיים. בכוחה של תפילה. הניסיון לשלוט, הכעס העצמי, מסמן ר' נחמן גם כן בשיחות הר"ן הם ביטוי לגאווה. העיסוק אינו במה שהקב"ה רוצה ממני, אלא במדרגתי שלי.
כאן, קורא יקר, אינך חייב להשתכנע. הרי אין זה בטוח שאתה נמנה עם 'חסידי ברסלב', או לומדי תורתו של ר' נחמן. כל שברצוני היה להראות או להדגים כיצד אחד מגדולי ישראל מתייחס לנושא הזה באופן שקרוב מאוד להתייחסות של התוכנית, וכיצד הוא טוען שדווקא התוכחות הם שמפילות את האדם לכבלי היצר, ואילו ההבנה שיש אלוהים אוהב, והתפילה, גורמות לו לצאת לחופשי ולהתחבר לאלוקים.
'רק אלוקים', 'בידך אפקיד רוחי', מילים יפות, ומה עם החלק של בני אדם?
שוב, אענה בשני רבדים:
א. אחד הדברים המדהימים ביותר בנפש האנושית הוא מנגנון ההכחשה. אדם במצוקה נפשית, מלא חרדות, וכל מה שהוא מנסה לעשות זה לשלוט בזה, להתמודד, לאזור כוח, להפעיל יותר רצון. הדבר המדהים זה שהוא לא רואה מה קורה לו. הוא לא רואה שזה לא עוזר, מה שלא יעבוד בכוח צריך לעבוד ביותר כוח. אני בטוח שאתה, קורא יקר, נתקלת באדם שפשוט הולך עם הראש בקיר, לעתים מול בת הזוג שלו, גרושתו, ילדיו, הוריו הוא מזיק לעצמו ולכל מי שסובב אותו, והוא ממשיך לטעון - אני מנסה להשתנות. אבל אתה יודע שהוא לא מנסה להשתנות. הוא לכוד.
כאשר אנחנו אומרים שיש לנו 'חלק' אנחנו צריכים גם להבין מהם גבולותיו. לפעמים צריך לבקש עזרה, פסיכולוגית, פסיכיאטרית או בהקשר שלנו - רוחנית. החלק שלי זה הנכונות שלי להתמסר לטיפול, לקבל את מה שאומרים לי. זה הרבה מאוד. זה קשה. זה תובע ממני לעמוד מאחורי התווית של 'המכור', או 'בעל הפרעת חרדה', או 'סובל מדיכאון' או אפילו 'בעל מכה', ולהבין שכאן אני צריך עזרה חיצונית. כמה שזה קשה, כמה שזה פוגע באגו. החלק הזה של בני האדם לעמים קרובות הרבה הרבה יותר תובעני מכל דבר אחר שאני יכול להעלות על דעתי.
ב. שוב, רק לשם ההמחשה והאתגור הרוחני, כל שברצוני להראות הוא שיש מגדולי ישראל שקיבלו דרך זו כדרך לכתחילה.
ר' צדוק הכהן מלובלין, בספרו, 'צדקת הצדיק', אות מ' כותב:
"עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו שיהיו זדונות כזכויות, רצה לומר שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון השם יתברך, כמו שאמרו ז"ל (ברכות ל"א סוף ע"ב) שלושה פסוקים וכו' ואתה הסבות את לבם (מלכים - א י"ח ל"ז) ואשר הרעותי וגו' (מיכה ד' ו'), וכטעם ידיעה ובחירה שביאר האריז"ל בסוף ספר ארבע מאות שקל כסף, ששניהם אמת כל אחד במקום בפני עצמו במקום הבחירה שם אין מקום לידיעה, ובמקום הידיעה שם באמת אין מקום לבחירה, וכשמשיג לאור זה העצום אז שבו כל זדונותיו בלתי יוצאים מעומק ידיעת השם יתברך והוא ודעתו ורצונו הכל אחד".
לקרוא את זה שוב. לקרוא שוב, ושוב. מפתיע, נכון - התשובה היא להבין שהקב"ה הוא שגרם לי לחטוא. והיכן הבחירה?
ר' צדוק מתמודד עם נושא זה בארוכה, ואין כאן המקום. רק ברצוני להראות שיש מגדולי ישראל שהדריכו באופן שקרוב לתוכנית, ועל כן, לצורך העניין - אני נעשה לחסיד שלהם בעניין זה.
זהו לבינתיים.
בהחלמה
נתן במתנה
