מחר בע"ה אנחנו ניכנס, כולנו יחד למספר ימים מרומים, ימים שבהם כל הדינים נכתבים.
שום דבר לא נעלם, עין רואה ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים.
אנחנו אולי מגיעים לר"ה קצת צולעים, לא כל כך בריאים אני לא רוצה לומר חולים, אבל דווקא בגלל זה,
אנחנו מגיעים עם תובנה כמה אנחנו זקוקים לעזרה מה', ולולא הוא, מה אנו ומה חיינו.
זהו זמן שפותח לנו צוהר לחזק את היראת שמיים, לקבל קבלות וכו'. אסור לנו לבזבז אותו בכל מיני דברי סרק.
אז נכון, אנחנו נשב ונאכל יחד את הסימנים, נשמע סלסולים מהחזן, ונשמע תקיעות חלקות וחדות.
אבל אנחנו לא נשמור את 'כמה זה היה יפה' 'ואיך נהנתי' וכד'. אנחנו ניקח לעצמנו את ההתעוררות.
את הרצון הכנה לעבוד את ה' יתברך באמת ובתמים. ולהתמודד עם הניסיונות שהדור הזה מציב בפנינו.
ננסה לא להכניס את עצמנו  לגירויים מיותרים, למרות שאין דבר קשה מזה. ולפעמים אנחנו מגיעים לסיטואציות בהם, אנחנו לא מכניסים את עצמנו לנסיונות,
אבל אנחנו הם שמביאים אותם עלינו.
מבולבלים. אנחנו צריכים לעשות סדר בכל הערמה הזאת.
הבה נתחזק כולנו, ונגיע לפסגות בע"ה.
מאחל לכולנו שנה טובה, מתוקה ובריאה.
שנה שנוכל להגדיר את עצמינו כאדם. כבן אנוש. בן אנוש עם חיים.
נדליק את הנר של התקווה, לא נשאיר אותו כבוי, ולא ניתן לרע הזה להטביע את עצמנו ביגון שלנו.

תודה חבר יקר.
שמחתי לחיזוק הזה.