שלום חברים יקרים ואהובים
הבוקר קמתי קצת בתחושה של תסכול. ערב ראש השנה, ואני לא הקפדתי על אמירת סליחות כמו שצריך, כמעט לא למדתי בשנה האחרונה, מה בסך הכל יש לי, רק ימי ניקיון? אז איך אגש לפני בורא עולם ביום הדין?
הבוקר הסתכלתי בשפת אמת שהאיר את עיני ושימח את לבבי.
בראש השנה אנו מתפללים על דבר אחד שנראה לכאורה פשוט - חיים. לא מעבר לכך. מי שנכתב לחיים הוא בעצם צדיק. שהרי נכתב בספר צדיקים. אנחנו לא מבקשים דברים ברומו של עולם בראש השנה , אלא בני חיי ומזוני. העניינים הפשוטים של העולם הזה. פשוט לחיות.
התעודדתי. נזכרתי בתקופות הטובות שלי בישיבה. בהם אני מסיים מסכת ר"ה לכבוד ר"ה. מתפלל יום ולילה, אבל חיים לא היו לי.
כל זמן שהייתי מאונן ומשתמש לא היו לי חיים. היום אני יכול לזהות את זה שברגע שאני מתחיל להשתמש אני לא רואה כלום חוץ מהתאווה שנמצאת כמה סנטימטרים ממני. כאשר אני מפוקח אני רואה את השמים, הפרחים, האנשים שמולי ועוד ועוד.
היום יש לי ילדים. אני שמח לבוא הביתה לטפל בהם. להיות בבית בלי לפש כל הזמן לאן לברוח...
דווקא השנה אני מרגיש שאני יכול לומר שיש לי חיים. ברובד הכי פשוט והכי בסיסי, בני חיי ומזוני. יש לי ילדים. מצב כלכלי שאני שמח עליו ותחושת חיבור לבית.
היום שאני ממליך את אלוקים למלך על העולם פשוט אני רוצה לומר לו: אני שמח שאני בעולם שלך. אני מרגיש שייך. אני מרגיש שיש סיבה לזה שנולדתי. אוהב אותך וצריך אותך בחיי, פשוט כדי להמשיך לחיות.
הכינוי שלי לב טהור - היום בו יצאתי מקבוצה חיה הוא יום ההולדת שלי בו נולדתי מחדש.
