המילים שבכותרת עשויות להיראות כמו סתירה מיניה וביה, אבל לפחות עבורי זו האמת.
כשאני לא מרגיש חסר אונים, בעצם טוב לי עם עצמי. אני מרגיש שדי לי כשאני ואפסי עוד – כלומר אני בפנים והאפס מקיף אותי כמו חומה בצורה.  אין לי שום מוטיבציה לנסות לצאת משם, כי מה הבעיה? אני יכול להסתדר. אה, יש דברים שלא מסתדרים? אין בעיה. עוד קצת עבודה וגם הם יסתדרו. סמוך עליי. אני אלוף בזה...
מתי אני יכול לבחור לצאת החוצה? רק כשאני מבין שלא די לי בעצמי. שזה פשוט לא עובד. שאני מוכרח לפנות החוצה, כי בפנים פשוט אין לי את המשאבים המספיקים. אז מתחילה להתעורר בי ההכרה שאולי אני ואפסי הם לא כזו מציאה גדולה, ולחפש כוח גדול ממני, שיוכל להחזיר אותי למסלול חיים שפוי. והבחירה הזו לצאת מתוך המעגל שחסם אותי ואטם אותי, היא בחירה חופשית באמת, כי היא בחירה בחופש. אני בוחר לוותר על הכלא שבו אני חי עם עצמי בלבד, לטובת חיי חירות של הזדקקות לכוח גדול.
זה קצת כמו רווק שטוב לו עם עצמו, ולא מרגיש שום צורך להתחתן. הוא עשוי להרגיש חופשי, אבל בעצם הוא כלוא בתוך עצמו. ביום שבו יבחר לכרות ברית עם בת זוג, הברית הזו תוציא אותו לחופשי מתוך העולם המוגבל שלו.
כן, גם הרווק "בוחר" כל מיני בחירות. למשל הוא בוחר האם לשים כפית סוכר אחת בקפה, או שתיים. הוא בוחר אם ללבוש היום את החולצה הירוקה או הכחולה. אבל זה יהיה קצת מעליב לקרוא לבחירות האלה "בחירה חופשית". הוא בסך הכול באותו מקום, תקוע באותו מצב, ורק עסוק בלהעמיק את הנוחות שלו שם.
בדרך כלל הוא ירגיש בעצמו יום אחד שעליו לחזר אחר אבדתו. לפעמים הוא ייתקע שם שנים, מפחד לשחרר את האחיזה בחיים הנוחים והמסודרים שלו. לפעמים הוא יקבל בעיטה, בדמות התמודדות קשה כלשהי, שתכריח אותו להבין שלבד זה פשוט לא עובד.
בחירה חופשית היא בחירה בחופש. החופש הוא להסכים להיחלץ מההתלות בעצמי, עם כל הפחד והאשמה והבושה שמגיעים אתה, ולבחור בתלות בה'. עבד ה' הוא לבדו חופשי.
ותודה ה' על הבעיטה...

תודה אחשלי. חוסר האונים שלי זו עובדה. בלתי ניתנת לעירעור. פשוט אין לי כח. כשאני מתנהל על פיה באמת יש לי את היכולת לבחור בחופש.
היה לי הרגע פלאשבק, זוכר את הדיאלוג 'לפטר את השכל'? ברוך שפטרנו...

תודה. למה זה מזכיר לך? חשבתי שכתבתי דברים מאוד חכמים...

תודה דוק.

ממש התחברתי.
כשלא הולך בכוח, אז יילך בעוד יותר כוח.

גם בעבורי חוסר האונים שלי הוא עובדה מוגמרת.
ועוד לפני ה"לפטר את השכל" היה לי ברור כשמש שאני חייב לפטר אותו.
אך משום מה، השכל כל פעם מחדש מתייצב במחלקת כח אדם אצלי בראש כדי לקבל את התפקיד שלו בחזרה.
אז כל יום מחדש אני חייב להודות בעובדה הזו שאין לי את הכוח، לפטר את השכל ולמסור את כל חיי לכוח הגדול ממני.

בהחלמה.

נכון, כתבת, כי פיטרת אותו.. אז היית מסוגל לכתיבה כזו?

אסירותודה, לא רק שהייתי מסוגל, אפילו כתבתי.
אבל לא הבנתי מה אני כותב...
ואני מקווה ובטוח שבהמשך ההחלמה אביט לאחור על דברים שאני כותב היום וארגיש שכתבתי אותם בלי להבין.

שמואל, פעם חשבנו שאם לא הולך בכוח אז יילך בעוד יותר כוח.
היום אנחנו יודעים שאם לא הולך בכוח עליון אז יילך בכוח עוד יותר עליון...

תודה רבה. המשל של הרווק נכנס לפנתיאון המשלים שלי. קיבלתי.
אוסיף היכן זה נגע בי: יש כל מיני מקומות שעד שלא הבנתי שהחיים שלי, כיחידה כוללת, איבדו כיוון, לא העליתי על דעתי שאני חסום בהם. הם היו מן 'ככה וזהו', אני אף פעם לא אלבש ג'ינס, זו הייתה עובדה של החיים, כמו שהשמש לא תזרח מחר. ההסתמכות על כוח גדול ממני מאפשרת לי גם את הפרספקטיבה להבין, ולא רק את השינוי.
תודה, הייתי צריך את זה בדיוק היום.

תודה, גם אני מבין עכשיו את אשר כתבת, מתחבר, אני חושב שזו היא הענווה האמתית.
אני עצמי מחפש את האבדה, מקווה למצוא אותה בקרוב..
נתן במתנה- לא הבנתי את הדוגמא של המכנסיים? אשמח שתסביר..